ארוע הסברה על אנטי-נטליזם במהלך הקרנה מיוחדת של הסרט אידיוקרטיה
לאחרונה נערכה הקרנה מיוחדת של הסרט “אידיוקרטיה”. למרות שהסרט לא בהכרח נושא מסר אנטי-נטליסטי (ויש שיגידו אפילו ההיפך), חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לדבר על אנטי-נטליזם.
בשלב מסוים נוצרה שיחה משולשת, שעסקה באימוץ כפתרון עבור אנשים שבאמת רוצים להיות הורים אך לא רוצים ליצור אדם חדש, הבחנה והבהרה לכך שאנטי-נטליזם אינו נובע מחשש לפגיעה באושרם של ההורים אלא של ילדיהם אם יהיו להם, והאם אנטי-נטליזם מעדיף את אי-הקיום על פני הקיום.
שיחה שהתחילה בכך שיש כל מיני דרכים להקים משפחה, עברה לטיעון הסיכון, מקרים ברורים של חיים אומללים, בודהיזם, והמלכודת הכפולה הטמונה בטענה ש’תמיד אפשר להתאבד’.
למרות שאני מסכים מאוד עם טיעון ההסכמה, איכשהו אני נוטה להעלות אותו ולהדגיש אותו פחות מאשר טיעונים אנטי-נטליסטים אחרים. בשיחה זו, שנערכה במהלך אירוע הסברה אנטי-נטליסטי בהקרנה מיוחדת של הסרט “אידיוקרטיה”, הוא נידון לזמן קצר. והוביל להכחדה (כמו בדיונים רבים אחרים על אנטי-נטליזם…). אבל מה לגבי אהבה, גם עלתה? ובסופו של דבר, הזכות לסיים (את קיומנו).
בשלב מסוים מישהו עבר לידנו ופשוט אמר שאנחנו משוגעים ושזה מטורף. אמרתי לו לא להיות פחדן וללכת, אלא לבוא ולהתעמת איתנו. הוא בא. זה היה… מעניין…
בדרך כלל, שיחות קבוצתיות באירועי הסברה אנטי-נטליסטים הן יותר סוערות. אבל באירוע ההסברה בהקרנת הסרט “אידיוקרטיה”, השיחה הנעימה, הפתוחה, והסקרנית ביותר היתה שיחה קבוצתית. למעשה זה היה יותר כמו ריאיון קבוצתי, ברחוב, עם הרבה סקרנות ופתיחות.
מעבר לטיעונים שאני מנסה להעלות בכל שיחה, כמו העובדה שכל אדם חדש צפוי להיות קורבן ובוודאי יהיה קורבן כי כל אדם גורם סבל רב להרבה אחרים, עלו נושאים רבים. לצד אימוץ והכחדה שעלו לעתים קרובות, דיברנו גם על עמדות כלפי הורים, סוציאליזם וקומוניזם, פסימיות, ריאליזם, ההשפעה על החיים האישיים, טיפולי פוריות, ועל רבייה בקרב בעלי חיים שאינם אנושיים. כך פחות או יותר צריכות להיראות שיחות רחוב על נושאים חדשים ולא מוכרים.
באחת השיחות המעניינות ביותר, העליתי את הטענה שיש לנו חובה מוסרית למנוע סבל בעוד שאין לנו חובה מוסרית ליצור אושר. זה היה חלק מניסיון להסביר ולבסס את טיעון האסימטריה המפורסם.