רבייה היא הימור מכיוון שאין שום הבטחה או ערובה לכך שהחיים של מי שנוצר יהיו טובים. הם עשויים להיות טובים והם עלולים להיות נוראיים. לכן זה הימור. והימור על חשבון מישהו אחר, על החיים של מישהו אחר זה פסול מוסרית. זה המצב גם לו הסיכויים על פניו להבטיח את אושרו של הנוצר הם גבוהים משום שלהמר על חייו של מישהו אחר זה פסול עקרונית. חוץ מזה שאין שום אפשרות לנבא את אושרו של מישהו. אפשר בהחלט לנתח את נתוני הפתיחה של חיים של מישהו, למשל מי שנולד עם פגמים מולדים קשים, לעוני קשה, באזור מלחמה, להורים צעירים במיוחד, לא משולים למי שנולד במדינת רווחה, באזור שקט ויציב פוליטית וחברתית, ללא שום זיהוי מוקדם של פגמים או נטיות גנטיות למחלות כלשהן, ולהורים בריאים, יציבים, עם יכולות כלכליות בטוחות יחסית. אבל האם ניתן להבטיח שהנוצר לא יסבול מדכאון? לא יהיה מעורב בתאונה קשה שתגרום לו סבל כל חייו? לא יעבור ארוע טראומתי כלשהו שיפצע אותו נפשית כל חייו? אי אפשר להבטיח דבר אודות אף אחד. גם מי שנהנה מרווחה במשך רוב חייו יכול כתוצאה מארוע כלשהו בשליש האחרון של חייו לסבול עד מותו. החיים הם סיכון רצוף, ולכן יצירת אדם היא שימת מישהו אחר בסיכון רצוף וזה פסול מוסרית. אנשים יכולים לבחור לשים את עצמם בסיכון (וגם זה לא צריך כל כך פשוט או מובן מאליו מכיוון שלאנשים יש יקירים שדואגים להם וחוששים לשלומם ולכן גם החופש המוחלט הזה של אדם בנוגע לגורלו שלו הוא קצת פשטני), אבל לא אחרים. וברגע שמישהו נוצר הכדור כבר מתגלגל ברולטה. המישהו הזה עלול ליפול על דכאון, ניצול, התעללות, ביריונות, מחלות קשות, אלימות, התמכרויות קשות, בדידות, כאבים כרוניים וכ”ו, וגם על חיים נוחים למדי עם מעט מאד יחסית מכל זה להוציא את שלל החוויות השליליות שהם פשוט בלתי נמנעות בחיים (במקרה ה”טוב” “רק” כאבים, מחלות ומוות), אבל אף אחד לא קפץ לרולטה מבחירתו ומרצונו החופשי והלגמרי מודע לכל הסיכונים האפשריים. כולם הוטלו אליה. וזה תמיד פסול.
אנשים תוהים מי אנחנו האנטי-נטליסטיים שנקבע לאנשים לגבי חייהם. אבל המצב הוא בדיוק הפוך. אלו המתרבים שקובעים לאחרים לגבי חייהם. אנחנו רק מעירים את תשומת ליבם לכך. הם טוענים שלהם יש זכות להתרבות ולנו אין זכות להתערב בחיים שלהם בעוד שאלו הם שמתערבים בחיים של אחרים. טענות מוסריות לא מטילות סיכונים על אף אחד. הן מקסימום יכולות לגרום לאנשים לחשוב על דברים ולשקול את צעדיהם מחדש. לעומת זאת יצירת אדם זו בהגדרה שימת מישהו אחר במצב של סיכון מתמיד.
גם אם אתם משוכנעים שליצור מישהו זה לא בהכרח רע מכיוון שכן קיים סיכוי שהחיים של המישהו הזה יהיו טובים, אתם בודאי צריכים להסכים שבכל יצירה של מישהו יש סיכון. ואם יש סיכון, ובמיוחד לאור זאת שמי שמושם בסיכון לא הסכים מראש לקחת אותו על עצמו אלא זה נכפה עליו על ידי אחרים, ושהסיכון הזה איננו הכרחי מאחר וברור שאף אחד לא צריך להיות קיים ואף אחד לא מוכרח להתרבות, אסור לקחת אותו.
טיעון זה שהוא אחד הנפוצים בקרב אנטי-נטליסטים, לא מחייב תפיסה פסימית לגבי החיים. מצדדיו לא בהכרח חושבים שתמיד עדיף לא להיוולד או שהחיים בהכרח גרועים, אלא מספיק שיש אפשרות כזו, ואפשרות כזו קיימת בכל מקרה של יצירת חיים, בכדי להסיק שרבייה היא תמיד פסולה מוסרית. לא צריך לחשוב שהחיים גרועים בכדי להכיר בכך שהם מסוכנים. גם חיים טובים ברובם יכולים בשבריר שנייה להפוך לגהנום. ואין ממש דרך לנבא למי זה יקרה או למנוע את זה כשזה כבר קורה. לא משנה כמה ההורים ישתדלו, אין להם שום אפשרות למנוע מצב בו הילד שלהם יהיה אומלל. שלל סכנות אורבות לאנשים במרוצת חייהם, והמון דברים הם הרחק מעבר לשליטתם. רוב ההורים משוכנעים שביכולתם להגן על ילדיהם מסכנות פוטנציאליות אבל זה לא המצב. לרוב ההורים אין בכלל מושג מאיפה הסכנה תגיע לא כל שכן באפשרותם למנוע אותה.
אנשים פסימיים חושבים שהחיים גרועים, אנשים אופטימיים שהם טובים, אנשים ריאלים ורציונליים מבינים שהם יכולים להיות טובים ויכולים להיות גרועים, אבל ברור להם שמאחר ואף אחד לא נפגע מחיים טובים שאף אחד לא חי ושכל מי שחי חיים גרועים נפגע מכך מאד, זה פסול מוסרית לקחת סיכון לאפשרות של אומללות כשאין שום נזק בהמנעות מכך.
אין סיכון בפגיעה במישהו כשלא מתרבים מאחר ואין אף אחד. לעומת זאת בהחלט יש פגיעה כשכן יוצרים. מי שנוצר ייפגע מכל מה שיפגע בו ויפגע באחרים. מי שלא יווצר לא ייפגע מכך שלא נוצר ולא יפגע באף אחד אחר.
לפחות חלק ממי שיווצרו יפסידו ואף אחד לא יפסיד שום דבר אם לא יווצר.
אם היה סיכון של 75% שהילדים שלכם יסבלו מאד אם תיצרו אותם האם עדיין הייתם עושים את זה?
סביר להניח שלא. אם זה היה 50%? גם אין ממש סיכוי נכון. ואם זה 25%? סביר להניח שעדיין לא כי אלו הילדים שלכם ולמה לגרום סבל לילדים שלכם? אפשר להמשיך לרדת ועדיין קשה להאמין שתסכימו. גם לא על פחות מ-10%, כי מה פתאום שתחליטו בשביל הילדים שלכן שהם יסבלו? אבל הילדים שלכן יסבלו בודאות. השאלה היא רק כמה. אנחנו לא נוהגים להסתכל על רבייה ככה או על החיים ככה, אבל בחיים יש סבל ודאי וליצור מישהו זה לגרום סבל ודאי.
גם אם נניח שהחיים טובים, אפילו טובים מאד, עבור רובם הגדול של האנשים, לא סביר שאף אחד מכם יחשוב שהגרלה שמחלקת את כל הנוצרים החדשים לקבוצת הסבל הגדול ולקבוצת ההנאות הגדולות, תהיה מוצדקת מוסרית גם אם קבוצת הסבל הגדול מובטחת להיות מיעוט קטן לעומת קבוצת ההנאות הגדולות שתהיה הרוב הגדול. אנחנו לא חושבים שזה מוצדק מוסרית שמעטים יסבלו בשביל שרבים יהנו. אבל מאחר ומתוך כל הנולדים בודאות יהיו אומללים רבים, גם אם הם יהוו מיעוט קטן יחסית, וגם אם זה היה נכון שעבור כל האחרים החיים הם הנאות גדולות, זה מה שאנשים בוחרים לעשות גם אם לא לגמרי במודע כשהם בוחרים להתרבות. כל מי שמתרבה לוקח סיכון שהוא ייצור אומללות ומהמר על כך שזה לא יקרה לו אלא למישהו אחר. ברמה הכללית זו פשוט אכזריות.
לעומת זאת, ההימור הפוך, כלומר להמר על כך שיהיו אומללים ולכן להמנע מיצירת אנשים היא ההימור הבטוח ביותר האפשרי. זה בודאות ימנע כל פגיעה, כל אומללות וכל חרטה. זה ימנע מאנשים אומללים להתחרט על כך שנוצרו, ולא יגרום לאנשים שהיו מאושרים לו נוצרו להתחרט על כך שלא נוצרו מכיוון שהם מעולם לא התקיימו.
אין לנו שום דרך לדעת אם אנשים יהיו מאושרים או לא, ואין לנו שום דרך להבטיח שאנשים יהיו מאושרים. אבל יש לנו בהחלט דרך להבטיח שאנשים לא יסבלו והיא לא ליצור אותם.