כן נחיה, פשוט לא ניצור חיים חדשים. מי שכבר חי בהחלט זכאי לבחור בעצמו, אלו סיכונים ליטול על עצמו ועל עצמו בלבד, הבעיה מתחילה מנטילת סיכונים על אחרים. אתן רוצות לקפוץ מגשר עם חבל קשור לרגל בבקשה. זו זכותכן. אבל כשזה מגיע לאחרים, זו חובתכן לא לזרוק אותם מגשר.
מי שכבר חיה יכולה להרגיש חופשיה למדי ליטול סיכונים (אבל לא לחלוטין כי עדיין היא עלולה לסכן אחרים או להדאיג את קרוביה) ואף ייתכן מאד שלהגביל את עצמינו יפגע ברווחת חיינו באופן משמעותי. חוץ מזה שלמי קיים אין ברירה אלא לקחת סיכונים כי לא ניתן להתקיים ללא נטילת סיכונים כלשהם. לעומת זאת, רווחתו של מי שטרם חי לא תפגע מכך שהוא מוגבל נוכח סיכונים פוטנציאלים בחיים, כי למי שלא קיים אין כלל רווחה. ומי שטרם קיים לא נמצא במצב דומה למי שכן קיים מבחינת הברירות שיש לו. יש ברירה לא לחשוף לסיכונים את מי שטרם קיים, והיא הברירה של ההורים שלו ליצור אותו או לא. סיכוני החיים הם הכרחיים רק עבור מי שכבר קיימת, אבל אין שום הכרח להטיל סיכונים על מי שטרם קיימת. למה לבחור לשים מישהו במצב בו הוא חשוף מאד לסיכונים רבים מאד כשאף אחד מהם איננו הכרחי בשום צורה?
זה שהכל מסוכן עבור מי שחי זו לא סיבה לאנשים חיים ליצור עוד אנשים שגם עבורם הכל יהיה מסוכן אלא להיפך, זו סיבה טובה מאד לא לחשוף אנשים חדשים לחיים בדיוק בגלל שהם מסוכנים.