כי אין לך. לא באמת. אין דרך להורים לגדל את ילדיהם בלי לפגוע בהם איכשהו ובלי שהם ייפגעו מדברים אחרים איכשהו. גם למידה מקדימה שקדנית ויסודית, השקעה עצומה בילדים כשאלו כבר קיימים, סבלנות ונתינה אין קץ, לא ימנע פגיעות בילדים.
לא ברור בדיוק למה מתכוונים אנשים שהם מעלים טענות כאלו, ייתכן מאד והם מתכוונים בעיקר לאמצעים חומריים אבל ברור שאלו בקושי תנאי פתיחה הכרחיים, והם בטח רחוקים מאד מלספק את שלל הצרכים של אנשים בכל שלב בחיים. ואם הכוונה לאמצעים מנטליים ורגשיים אז לאף אחד אין את הכלים הדרושים להבטיח אושר לילדים שלו, מהסיבה הפשוטה שאף אחת לא יודעת מה באמת דרוש ובכל רגע על מנת להבטיח זאת.
וגם לו היו לכם ספציפית את כל הכלים הדרושים מכל הבחינות האפשרויות (אפילו שהנקודה הזו היפותטית קשה לנו אפילו לכתוב את זה ברצינות כי הספקטרום כל כך נרחב שברור שאף אחד לא יכול לעמוד בקריטריון כזה), לשאר העולם אין. יש כל כך הרבה דרכים להפגע בחוץ, שאף אחד בלי יוצא מן הכלל כולל אנשים מאד מוכשרים ומשקיענים לא יכולות להגן כל הזמן על ילדיהן מכל פגיעה פוטנציאלית. ומסתובבות בחוץ סכנות ממשיות שפוצעות לכל החיים אם לא ממש מחרבות אותם. המחשבה האינטואטיבית היא אולי זוועות כמו חטיפות, ניצול מיני, רצח או התעללות. אבל גם מקרים הרבה פחות חריגים ומאד מאד שכיחים עלולים לפצוע לכל החיים.
העולם מאורגן ומנוהל כך שאף אחת לא באמת יכולה להיות מאושרת. אם יש דרך היא כנראה רק ניתוק טוטאלי והתנקות יסודית מכל רצון, תשוקה וגורם הפרעה. אבל אף אחד לא רוצה להביא ילדים על מנת שיתנתקו ממנו. חוץ מזה, צריך לעצור רגע ולחשוב על זה, מה זה אומר על העולם ועל החיים שרק ניתוק כמעט טוטאלי מהם יכול להסב אושר? מה זה אומר על העולם אם רק מי שמצליחה לנטרל את המציאות ולהכנס לתוך מצב תודעתי מנותק לגמרי בו היא לא ממש מרגישה כלום, לא רוצה כלום, לא מתחרטת על כלום, לא מצפה לכלום, אלא פשוט שם, רק אז אפשר להתחיל לדבר במונחים של אושר? זו תעודת עניות לעולם, ועוד יותר למי שמתעקש לזרוק אליו עוד ועוד אנשים.
והניתוק הזה, מעבר לכך שכאמור הורים לא רוצים ילדים במצב הזה, הוא גם עדות נוראית על החיים כי מי שיכול להיות מאושר בעולם כל כך מכוער לא באמת יכול להיות אדם יפה. צריך להיות סופר אגוצנטרי על מנת להתעלם מכל הזוועות, להתכנס פנימה ולחוש שלווה למרות הכל.
אבל גם לו הסיכויים לאושר היו גבוהים מאד, עצם זה שיש סיכון לחיים אומללים זו סיבה מספקת להמנע מרבייה.
בגלל שאף אחד לא צריך, רוצה, או חשוב שיתקיים לפני שנוצר, בגלל שלאף אחד אין אינטרס להתקיים לפני שקיום נכפה עליו, בגלל שאף אחד לא נמצא בעולם אחר ומקווה שסופסוף יכניסו אותו לעולם הזה, מכיוון שאין עולם אחר מחוץ לקיום, ואין מצב קיומי אחר מחוץ לחיים, אף אחד לא מחכה, צריך או רוצה להתקיים לפני שקיום נכפה עליו, מספיק שיש סכנה פוטנציאלית לאומללות על מנת להמנע מיצירת אנשים. כל זה חשוב באופן כללי, חשוב מאד בנושא רבייה, ובפרט בהקשר של התירוץ הספציפי הזה משום שמכיוון שאלו הם פני הדברים, כל מי שקיים נוצר כי מישהו אחר רצה שזה יקרה, כי זה היה האינטרס של מישהו אחר, אולי הרבה אחרים, אבל בהכרח לא של מי שנוצר שהרי זה לא היה קיים לפני שנכפה עליו להיות קיים. אז בעצם רבייה זה אנשים מחליטים לקחת סיכון על החיים של מישהו אחר. אנשים רוצים ליצור מישהו שלפחות לפני שנוצר לא רצה להיווצר מהסיבה הפשוטה שלא היה קיים ולכן לא היה במצב לרצות או לא לרצות שום דבר, ויש סיכון שהמישהו הזה יהיה אומלל. אז המתרבים לוקחים סיכון על החיים של מישהו אחר. סטטיסטיקה איננה גורם מכריע בעניין הזה. כלומר זה כמובן מאד משנה מה הסיכוי של מישהו להיות אומלל, אבל זה לא רכיב מכריע כי אין דרך לדעת מה הסיכוי של מישהו להיות מאושר, וכי מספיק שיהיה סיכוי כלשהו לאומללות כדי שרבייה תהיה פסולה מוסרית. ושוב זה חשוב להזכיר שזה לא באינטרס של הנוצר להיווצר. לו היה זה המצב, ורק לו היה זה המצב, אז אפשר היה לשקול סיכוי אומללות ואושר מול האינטרס של אנשים להיווצר. אבל מאחר ואין כזה, ומאחר ואין שום פגיעה באף אחד שלא נוצר, דבר לא נמנע, ודבר לא חסר עבור מי שמעולם לא היה קיים, זה סיכון על חשבון אחרים בלי שום הצדקה.
גם אם הרוב הגדול של האנשים היה מאושר ורק מיעוט קטן היה אומלל, מאחר ואף אחד לא היה נפגע או חסר משהו אם לא היה נוצר אין שום פגיעה במניעה של היווצרות של אנשים מאושרים. אבל ברור שיש פגיעה ביצירה של אנשים אומללים. לכן ברור שעדיף להמנע מיצירת אנשים. זה מבטיח את מניעת כל הפגיעות בכל מי שהיה נוצר, וזה לא יכול לפגוע במי שלא נוצר כי מי שלא נוצר לא יכול להפגע, או לחוש החמצה, מניעה, או אי מימוש של רצון כלשהו. מי שלא נוצר, לא קיים בשום צורה ולכן שום דבר לא יכול להמנע ממנו או לפגוע בו. אין שום דבר רע במניעת חוויות חיוביות שאף אחד לא חסר אותן. לעומת זאת לחוות חוויות שליליות זה בהגדרה דבר רע.
לאף אחד אין את האמצעים והיכולת להבטיח שילדיו יהיו מאושרים. לעומת זאת לכולם יש את האמצעים והיכולת להבטיח שילדיו לא יהיו אומללים והיא לא ליצור אותם.
אין אמצעים להבטחת ילדים מאושרים. לעומת זאת יש אמצעים למניעת ילדים אומללים – אמצעי מניעה.