הטענה שלנו איננה שעדיף לא להיווצר במובן שאי-קיום זה עדיף. הסיבה שאנחנו טוענות שהקיום הוא רע היא בגלל שנחוות בו חוויות רעות, לא בגלל שאי-קיום הוא טוב, או עדיף.
על אותו משקל אפשר לטעון כנגדנו שלפחות עבור אנשים מסויימים הקיום הוא טוב ולא בגלל שהוא עדיף מאי-קיום אלא פשוט כי נחוות בו חוויות טובות. אנחנו לא מתכחשות לכך שזו אפשרות, אולם כל קיום בהכרח מלווה בפגיעות ומצד שני אף אחד לא חווה החמצה של חוויות טובות או מניעה של חיים טובים אם מעולם לא התקיים. אין סיבה שמישהו יחווה חוויות שליליות גם אם אנחנו בטוחות שהחיוביות יתעלו עליהן מאחר ואם לא היה קיים לא היה נפגע מהשליליות ולא מהעדרן של החיוביות. אבל חשוב מכך, בעוד שאם נמנע מליצור מישהו שיחיה חיים טובים לא פגענו בו בשום צורה כי מי שלא קיים לא חווה החמצת קיום, אם ניצור מישהו שיחיה חיים אומללים בהחלט פגענו בו כי מי שקיים בהחלט נפגע מקיום אומלל. ומאחר ואנחנו אף פעם לא יודעים מבעוד מועד אילו מן חיים יחיה האדם שאנחנו ניצור, וזה אף פעם לא בכוחנו למנוע ממישהו חיים אומללים מאחר ושלל פגיעות יכולות לקרות לאנשים בכל רגע נתון ומשלל גורמים שאינם בשליטתינו, זה תמיד פסול מוסרית ליצור אנשים חדשים.
אם כן, העמדות שלנו אינן נגזרות מכך שזה בהכרח עדיף למישהו לא להיווצר, אלא מכך שזה בהכרח פסול מוסרית ליצור מישהו. כל חיים של כל אדם לא משנה מה טיבם נכון לרגע נתון, נוצרים ללא הסכמה, יכולים להפוך בכל רגע נתון לגהנום כתוצאה מארוע כלשהו שיקרה מבלי אזהרה, מלאים בפגיעות בלתי נמנעות באחרים, נוצרו לא למען האדם שנוצר או כי זה היה באינטרס שלו אלא בהכרח כאמצעי למטרות של אחרים, מתקיימים בעולם בלתי הוגן, הם באופן בסיסי חסרי תכלית, וחסרי משמעות בפני עצמם ושלכן הנוצר יאלץ לאתר איכשהו משמעות בכוחות עצמו, אף אחד לא באמת מאושר והמון אנשים מאד מתוסכלים, אף אחת לא באמת חיה את החיים שהיתה רוצה לו יכלה לבחור או שקיוותה לחיות בתור מבוגרת כשהיתה ילדה, אף אחד לא בוחר מראש אפילו מאפיין קריטי אחד לגבי עצמו כולל מטענו הגנטי שלו, סביבת הרחם שלו, תזונתו, גירויים משפיעים במהלך היותו עובר, משפחתו, סביבתו המיידית, מועד קיומו, החברה אליה נולד, מדינתו, קווי אישיותו, חוויות ראשוניות מעצבות וכ”ו, ואף אחד לא באמת יכול ממש להשפיע על אף אחד מאלו, כלומר כולם נידונו לתנאי היווצרות מסויימים שנבחרו עבורם והם תקועים איתם לשארית חייהם כשהמקסימום שהם יכולים לעשות הוא לעבוד מאד קשה על מנת לשנות כככל הנראה מעט מאד וגם זה רק בגבולות הגזרה הנתונים. כל זאת ועוד, תמיד פסול, ובלי קשר למידה שביעות הרצון של מישהו מחייו. אנחנו אנטי-נטליסטים קודם כל ובעיקר כי רבייה היא תמיד פסולה מוסרית מכל הסיבות לעיל ועוד רבות אחרות, ולא בהכרח כי תמיד החיים של מי שנוצרה גרועים או כי תמיד עדיף היה לכל מי שנוצרה שלא להיווצר.
הבסיס המוסרי של האנטי-נטליזם שלנו איננו נגזר מהטענה שתמיד עדיף לא להיווצר, או נובע רק ממידת הרווחה של כל מי שיווצר, אלא מהסיכון לאומללות של מי שנוצר, חוסר ההסכמה של הנוצר, הכפייה על הנוצר, הפיכתו לאמצעי למטרות של אחרים, חוסר התכלית של החיים, חוסר הצדק של העולם, ולא פחות חשוב מכל אלו ואולי אף יותר, חוסר האפשרות של הנוצר להמנע מפגיעה באחרים.
לא להיווצר זה אכן לא מצב עדיף למישהו, וזה אפילו לא בהכרח תמיד רע להיווצר, אבל זה בהכרח תמיד רע ליצור מישהו.