אי אפשר וזה בדיוק העניין. זה שטכנית לא ניתן לקבל הסכמה ממישהו זו בודאי לא הצדקה לפעול בלי הסכמה.
האם נקבל מצב כזה בו שמים מישהו בסיכון של פגיעה משמעותית בלי הסכמה בכל סיטואציה אחרת?
אם אין אפשרות לקבל הסכמה ממישהי לגבי פעולה כלשהי שכל כך משמעותית ורלוונטית עבורה, הדבר הנכון וההגיוני הוא לא לעשות את הפעולה הזו, לא להתעלם מכך שאין הסכמה ולעשות את זה בכל זאת.
זה שלא ניתן להשיג את הסכמתם של אנשים ליצרתם זו ודאי לא סיבה לעשות מה שאנחנו רוצים למרות שזה מאד ישפיע עליהם. אם כבר להיפך, זה בדיוק המצב בו עלינו לא לנקוט בפעולה שתשפיע על אחרים באופן כל כך דרמטי בדיוק בגלל שלא ניתן להשיג את הסכמתם לכך.
יש מקרים יוצאי דופן כמו לפעול באופן שמשפיע על מישהו מבלי לבקש רשות לפני כן במטרה למנוע פגיעה גדולה, למשל אם הבחנו שמישהו עומד להדרס. אבל זה מוצדק מוסרית משום שאנחנו פועלים על מנת למנוע פגיעה גדולה יותר באותו אדם, ורבייה איננה פעולה שמונעת פגיעה גדולה יותר או פגיעה בכלל, מאחר ומי שלא נוצר לא נפגע בשום צורה מכך שלא נוצר שהרי כלל אין מישהו שיכול להפגע מכך שלעולם לא נוצר.
יצירת אדם היא החלטה שמישהו יחוש כאב, מחלות, ייאוש, תסכול, חרדה, אובדן, פחד, שברון לב, מוות וכ”ו. העובדה שמי שנוצר לא יכול לתת את הסכמתו לכל זה ולעוד דברים רבים אחרים, איננה צידוק לכפות אותם בכל זאת, אלא התחמקות. ברור לנו שהדברים האלו ייחוו על ידי מי שיהיה קיים כתוצאה מהחלטתינו, וברור לנו שלגרום למישהי דברים כאלו מחייב הסכמה שלה. אנחנו מוצאות את הרעיון של לגרום למישהו אפילו פרומיל מזה ללא ההסכמה כשזו יכולה להינתן, בלתי מוסרי בעליל, כך שלגרום את כל זה למישהו ללא הסכמה רק בגלל שאין אפשרות טכנית לספק אחת זה ניצול של מצב מעורפל מטאפיזית. הרי אמנם לפני הפעולה שלנו אין אף אחד ממנו ניתן לקבל הסכמה, אבל בדיוק כתוצאה מהפעולה שלנו יווצר מישהו שצריך לתת הסכמה לכל הפגיעות אותן יחווה במהלך קיומו אשר עליו אנחנו החלטנו. להצדיק אי קבלת הסכמה של מישהו לפגיעות הצפויות לו כי רגע לפני שיצרנו אותו הוא לא יכל לתת הסכמה זה פסול מוסרית. במיוחד כי אנחנו יצרנו את המצב הזה.
נכון שאין מישהו לבקש ממנו הסכמה בשעה בה הפעולה התבצעה, אבל מאחר והיא בודאות תשפיע עליו בעתיד, הטענה הזו היא לא יותר מהתחכמות והתחמקות. ברור שאם הפעולה תצא לפועל יהיה מישהו שיושפע ממנה ויהיה מישהו שבכל תנאי אחר נדרוש מעצמינו לבקש ממנו הסכמה, ולכן אין סיבה להתעלם מהבעייתיות שבאי קבלת הסכמה במקרה של יצירת אדם מאחר ובשעת הפעולה לא היה אדם שאפשר לפגוע בו. דוגמה מפורסמת שניתנת בהקשרים האלו היא הטמנת פצצת זמן בגן ילדים עם טיימר לעוד 7 שנים. למרות שאף אחד מהילדים שייפגעו מהפצצה לא קיים בזמן הטמנתה, בהחלט נטען שמי שהטמין את הפצצה אשם בגרימת סבל לילדים שיתפוצצו בעוד שבע שנים.
משך הזמן בין הרגע בו ננקטה פעולה פוגענית לבין זמן הפגיעה עצמה לא רלוונטי מוסרית, כל עוד הקשר בין סיבה ותוצאה נשמר. ההחלטה ליצור מישהי חושפת אותה לשלל פגיעות שחלק גדול מהן יתרחשו בודאות וחלק עלול להתרחש בכל רגע נתון. מועד הפגיעות והמרחק שלו מההחלטה לא רלוונטי מוסרית כמו גם האם כבר היה קיים מישהו שייפגע בזמן שהפעולות הפוגעניות ננקטו. מה שרלוונטי הוא ההחלטה והשפעותיה. ואלו לא פשוט מתאיידות מפני שברגע ההחלטה עדיין לא היה קורבן, אבל כתוצאה ממנה בקרוב בהחלט יהיה אחד.