ברור, אבל איך זה רלוונטי לשאלה האם ליצור מישהו זה מוסרי? כמו יצירתם של אחרות גם יצירתינו היא פסולה מוסרית. לבחירתינו לפעול נגד יצירת אנשים נוספים אין שום קשר ליצירתינו שלנו עצמינו.
לו ההורים שלנו לא היו מייצרים אותנו אז לא היה אותנו. וזה לא היה חבל עבורינו משום שבכדי שמשהו יהיה חבל עבור מישהו צריך להיות מישהו שעבורו מצב כלשהו הוא רצוי, ואין מישהו כזה לפני שמישהו נוצר. אם לא היינו קיימות לא היינו מפסידים כלום משום שעל מנת להפסיד משהו צריך להיות מישהו שרוצה משהו ולא מקבל אותו. אם ההורים שלנו לא היו מייצרים אותנו, מעולם לא היינו קיימות, ולעולם לא היינו יודעות שאנחנו לא קיימות, ולכן לא היינו חסרות שום דבר. אם ההורים שלנו לא היו מייצרים אותנו לא היינו נשארים תקועים במיכלי הזכוכית המרחפים שלנו מתחננים להכנס לקיום, כי אין דבר כזה וכי פשוט לא היינו, בשום צורה או מובן.
העובדה הזו לא יכול להיות מצערת עבורינו מכיוון שברגע שלא היינו לא היה אותנו על מנת שזה יהיה מצער עבורינו שלא התקיימנו. זה יכול להיות חבל שלא התקיימנו רק אם יש רגע בו כן התקיימנו ורצינו להמשיך להתקיים אבל זה לא קרה. אחרת אין לזה מובן. איך משהו יכול להיות רע עבור מי שמעולם לא היה קיים? איך משהו יכול להיות חבל עבור מישהי אם אף פעם לא היתה את אותה מישהי? שום דבר לא יכול להיות חבל עבור מישהו שמעולם לא היה קיים.
בכל אופן, שום דבר מזה לא אומר שאנחנו בהכרח מתחרטים על קיומנו. אנחנו יכולות לשמוח שאנחנו קיימות (כי קיומנו שמח או חשוב בעיניינו) מבלי לחשוב שזה היה מצער לולא היינו קיימות (כי אם מעולם לא היינו קיימות לעולם לא היינו יכולות להצטער על זה שאנחנו לא קיימות).