יש משהו מאד אירוני בטענה שלנו אין זכות להתערב בהחלטה שלכם לבצע את ההתערבות הכי דרמטית האפשרית בחיים של מישהו אחר והיא להחליט שהוא יהיה קיים, כמו גם כל דבר שקשור בנסיבות היווצרותו.
ועוד במיוחד כשכל מה שאנחנו עושות זה לנסות לשכנע אתכם לא לעשות משהו ובאמצעות טענות רציונליות, בעוד אתם פשוט עושים משהו, ומבלי לגבות אותו בשום טענות או הצדקות.
זו לא החלטתו האישית של אף אחד לסכן אחרים או לכפות דברים על אחרים. וכשזה קורה זו מחובתינו להתערב. זה מה שהיה מצופה מאיתנו בכל סיטואציה אחרת של כפייה או שימת מישהו במקום של פגיעה.
בחירה אישית איננה אקס טריטוריאלית למוסר. להיפך, היא מאד משפיעה מוסרית. כשם שזו איננה הבחירה האישית של אף אחת לממן התעללות ורצח של חיה על מנת לאכול אותה, זו לא בחירתו האישית של אף אחד לכפות חיים על מישהי אחרת ולשים אותה בסיכון לשלל פגיעות.
אימרה מפורסמת היא שאם אתם גרים בבית מזכוכית, אל תזרקו אבנים. אם אתם רגישים כל כך להתערבות בהחלטות אישיות מדוע אתם כופים את ההחלטות הגורליות ביותר בחייו של אדם כמו עצם עובדת קיומו, כמו גם נטיותיו הגנטיות, מאפייניו הפיזיים, מאפייניו הנפשיים, מגדרו, נטיותו המינית, מוצאו האתני, סביבת קיומו המיידית, סביבת קיומו הרחבה, חברתו, תרבותו, הוריו וכ”ו, על מישהו אחר?
אימרה מפורסמת אחרת היא שהזכות של אדם לנופף באגרופו מסתיימת היכן שהאף של מישהו אחר מתחיל. לאנשים בהחלט יש זכות על גופם, רק שביצירת אדם הם משתמשים בזכות שלהם על גופם שלהם על מנת לקבל החלטות עבור מישהו אחר. לאנשים אין זכות להשתמש בגוף שלהם על מנת לפגוע באחרים, לכפות על אחרים את כאבי, קשיי, אתגרי, חוסר התכלית הבסיסית, חוסר הצדק, והמוות שמלווים באופן הכרחי כל חיים.