הטענה הזו מפספסת עניין מאד בסיסי בנוגע ליצירת חיים, לקיום ולאי-קיום. כדי שקיום יהיה עדיף על פני אי-קיום, צריכה להיות אפשרות לחוות אי-קיום ושהוא יהיה גרוע יותר מאשר קיום גם אם הקיום עצמו מלא בחוויות גרועות. אבל אין אפשרות כזו. אי אפשר להיות באי-קיום או להיות לא קיימים. אי-קיום הוא בהגדרה מצב בו אין אף אחד ואין שום חוויות ולכן אין בכלל מובן לטענה שעדיף להיות קיים מאשר לא קיים. אין שתי אפשרויות שניתן להשוות בינהן ולכן להכריע מאחר ואף אחד לא יכול להיות במצב של אי-קיום. על מנת שיהיה היגיון ומובן לטענה שעדיף להיות קיים, זו צריכה להיות אופציה לא להיות קיים, ושזו תהיה עדיפה עבור מישהו. אבל מאחר ואין באי-קיום דבר ואף אחד לא קיים לפני שהוא נוצר, אין עם מה להשוות. אי-קיום איננו עדיף או גרוע יותר מאשר קיום מכיוון שאין אף אחד שעבורו המצב הזה יכול להיות טוב יותר או גרוע יותר מאשר קיום. איך משהו יכול להיות עדיף ממשהו שלא קיים ואיננו אופציה? זה לא אומר שקיום לא יכול להיות טוב או רע, אלא שהוא לא יכול להיות עדיף או גרוע יותר מאשר אי-קיום.
הטענה עדיף חיים קשים מאשר שלא יהיו חיים בכלל מרמזת על כך שיש אפשרות להיות באי-קיום, ושיש שם אנשים שמצטערים שהם לא קיימים ושההורים שלהם יכולים להחליט האם להכניס אותם לקיום או לא. אבל כמובן שכל זה שגוי מהיסוד וסתירה מוחלטת להגדרה של אי-קיום או ליצירה של אנשים. אי קיום איננו מצב שמישהו יכול להיות בו, אף אחד לא מחכה להיווצר, ואנשים שמחליטים להתרבות לא מכניסים את הילדים שלהם לקיום אלא מחליטים ליצור אנשים יש מאין. לפני שהם החליטו ליצור אנשים אלו לא היו ובעקבות ההחלטה שלהם הם נוצרו. הם לא היו שם קודם בצורה כלשהי בחדר המתנה כלשהו, לא כל שכן במצב גרוע יותר מהקיום. אנשים נוצרים משום מקום, לא מובאים ממקום גרוע יותר. לכן אין מובן לטענה שעדיף לחיות חיים קשים על פני לא לחיות בכלל. מי שלא חיה בכלל לא חיה בכלל, היא מעולם לא היתה קיימת ולעולם לא תהיה קיימת. אין מישהי כזו. זה לא שמישהי שלא קיימת בעצם כן חיה חיים ממש גרועים בחדר המתנה בפרוזדורי האי-קיום ולכן עדיף לה לחיות חיים, אפילו אם הם קשים. אין כזה מצב ולכן מי שהוחלט עבורו שיתקיים לא הוטב מצבו בשום צורה כי כדי שיהיה היגיון בטענה שמצבו הוטב או שמשהו עדיף לו, צריכה להיות חלופה למצבו, ואין אחת. יש לו אופציה אחת והיא קיומו, לכן לא ניתן לומר שזה עדיף לו שהרי עדיף על פני מה? איזו חלופה יש למישהי מלבד קיומה?
כל עוד לא הוחלט ליצור מישהו אותו מישהו לא קיים ומי שלא קיים בהגדרה לא נמצא בשום מצב, לא רוצה שום דבר, ואין לו אינטרס כלשהו מאחר ואין בכלל מישהו. לכן זה לא עדיף למישהו הזה להתקיים או ‘להשאר באי-קיום’, אלא זה פשוט לא רלוונטי לדבר על אינטרסים או העדפות של מישהו שלא קיים. הטענה הזו נשענת על מושגים חסרי מובן ובלתי רלוונטים. הם היו רלוונטים רק לו היה קיום לפני הקיום והוא היה גרוע מהקיום. ואז אגב, זו היתה חובתם של אנשים ליצור כמה שיותר אנשים על מנת להציל אותם מ”אימת האי-קיום”. למה אין על אנשים חובה ליצור כמה שיותר אנשים אם עדיף לחיות גם אם החיים קשים על פני לא לחיות בכלל? הסיבה שאין כזו חובה מוסרית היא שאין לה שום מובן. אין אף אחת שצריך לגאול באי-קיום.
יותר מכך, מאחר וקיום הוא תנאי מקדים לכך שמישהו יחווה משהו, אי-קיום הוא בדיוק המקום בו אף אחד לא יכול להפגע משום דבר ולכן לא רק שאי-קיום לא גרוע יותר מאשר קיום, הוא לא יכול להיות גרוע בכלל. נכון שהוא גם לא יכול להיות טוב שהרי לא נחווה שם כלום, אבל על פי הטענה הנידונה כאן, אי-קיום מוצג בהכרח כאפשרות גרועה יותר מקיום, בעוד שלא רק שאין זה המצב, ואין זה יכול להיות המצב, אי-קיום בכלל לא יכול להיות גרוע. וזה חשוב כי עושה רושם שאנשים חוששים מהאפשרות הזו למרות שהיא לא מאיימת כלל ובדיוק בגלל שאין בה שום אפשרות להפגע.
הטענה שעדיף חיים קשים על פני שלא יהיו חיים בכלל חסרת מובן משום שאין מצב כזה שלא יהיו חיים בכלל ולכן הוא גם לא יכול להיות מצב גרוע. זו לא אפשרות עבור מישהו שלא יהיו לו חיים בכלל ולכן למי זה גרוע? למי עדיף לחיות מאשר לא לחיות אם האפשרות של לא לחיות לא נחווית על ידי אף אחד כי בהגדרה אין אף אחד?
כדי לטעון זאת אנשים צריכים לחוות את המצב של ‘לא לחיות בכלל’ אבל זו סתירה פנימית מאחר וכדי שמישהו יחווה משהו הוא מוכרח להיות קיים. אין שום חוויות באי-קיום כולל החוויה של לא לחוות כלום, של לא לחיות. לכן אין שום היגיון בטענה שעדיף לחיות גם אם החיים קשים או אפילו ממש גרועים מאשר לא לחיות כלל.
זה לא היה נכון לומר שהחיים עדיפים גם אם החיים של מישהו לא היו קשים אלא נפלאים מכיוון שעדיין הם צריכים להיות עדיפים ממשהו ואי-קיום איננה אופציה שמישהו יכול להיות בה, ומפני שלפני שמישהו נוצר הוא לא היה קיים ולכן שום דבר לא היה עדיף לו, גם לא חיים לכאורה נפלאים שהרי שוב, עדיפים על פני מה? אם לא היה נוצר מישהו לחיים הנפלאים האלו אף אחד לא היה במצב פחות טוב, או יותר טוב, אלא בשום מצב, לכן שום מצב, גרוע או נפלא, לא יכול להיות עדיף על פני לא להיווצר.
מאחר ואי-קיום איננה אפשרות בשביל אף אחד, וקיום הוא האפשרות היחידה בשביל כל אחד, אבל זה לא הכרחי ולא באינטרס של אף אחד להתקיים, אין שום היגיון בלהעדיף קיום גרוע על פני לא להתקיים בכלל.
קרוב לודאי שמכיוון שאי-קיום זה לא משהו שאנשים מסוגלים לתפוס או לדמיין את עצמם בתוכו, הם חשים שקיום זו אופציה טובה ועדיפה על פני כל דבר אחר, כולל חיים גרועים, וזאת למרות שאין באמת חלופה לקיום. אין אופציה ‘לא להיות’. השאלה ‘להיות או לא להיות’ לא מנוסחת נכון, השאלה היא ‘להיות או לחדול להיות’, כי אין אפשרות לא להיות. לא להיות קיים זה לא מצב שמישהו יכול להיות קיים בו. אפשר להמשיך להיות בחיים או להפסיק את החיים ואז לא להיות קיים, אבל אין אפשרות להיות קיים מחוץ לחיים. לאנשים קיימים יש רק את הקיום שלהם, לכן חלקם נצמדים אליו גם אם הוא נוראי. וגם בגלל שהם לא מבינים את המשמעות של לעולם לא להיות קיים. הם חושבים במונחים של האם עדיף לי לסבול את אשר ממנו אני סובל בקיומי, או למות, או להיות מוגלה לאי-קיום שזו אופציה שהם תופסים בטעות כנוראית, ולא ככזו שהן פשוט אף פעם לא היו קיימות ולכן לא היו להן העדפות כולל לא האם להיות קיימת או לא.
אנשים שמעולם לא התקיימו לא חווים לא לחיות בכלל אלא פשוט אין אנשים כאלו כלל. הטוענות מדמיינות חיים בלי חוויות בעוד שחיים בלי חוויות זו בפני עצמה חוויה, ולדעתן שלילית, ולכן הן חושבות שהיא גרועה יותר מאשר חיים גם עם חוויות לא קלות, אבל זה פשוט לא המצב. להמנע מליצור חיים לא כופה על אף אחד קיום בלי חוויות. זאת מפני שאי אפשר לכפות משהו על מי שלא קיים ומפני שאין דבר כזה קיום בלי חוויות. יצירתו של מישהו היא תנאי הכרחי לכפייה על אותו אדם. המנעות מיצירת אדם לא יכולה להכפות על האדם שמעולם לא נוצר. בהמנעות מיצירת אדם אין שום רגע בו מישהו היה קיים והעדיף אופציה שונה מזו שנבחרה. זה אפשרי רק כשיוצרים מישהו, מה שאכן קורה הרבה יותר מידי פעמים, ואף פעם לא יכול לקרות כשנמנעים מליצור מישהו.
אין שום סיבה ליצור אף אחת, בטח לא מישהי שתחיה חיים קשים. החלופה איננה גרועה יותר עבור אותו אדם שיכפה עליו לחיות חיים קשים אלא שהוא מעולם לא יתקיים ולכן מעולם לא יאלץ לעבור חיים קשים, מעולם ירצה לחוות את החיים למרות שהם קשים, זה מעולם לא יהיה באינטרס שלו להתקיים למרות שחייו יהיו קשים, או שום דבר דומה. במצב הנתון בגוף השאלה, האפשרויות של אותו אדם הן רק לחיות חיים קשים. אין אופציה אחרת עבור אותו אדם. אם לא ייצרו אותו לעולם לא יהיה אותו, וכאמור לא להיות איננה אופציה עבור מישהו. כך שלמישהו הזה יש רק אופציה אחת והיא חיים קשים. ומאחר ואין עוד אופציה, חיים קשים איננה אופציה עדיפה עבור האדם הזה על פני שום דבר אחר. למה לכפות על מישהו לחיות חיים קשים כשאין שום מחיר עבור אותו אדם אם חייו יימנעו? למה לגרום למישהו סבל בלי שום סיבה ובלי שום מחיר עבור אותו אדם אם יצירתו תמנע?
בעוד שזה בלתי מוסרי לגרום סבל לא הכרחי לאחרים, אין שום דבר פסול מוסרית בלא ליצור אנשים.