טענה נפוצה זו נובעת ככל הנראה מתפיסה שגויה לגבי אנשים שמתנגדים לרבייה, והיא שמתנגדי רבייה מעדיפים להשקיע בעצמן, או מרגישים לא בשלים או בלתי כשירים להיות הורים, או סתם עסוקות בעצמן ולא מוכנות לעבוד קשה בשביל מישהי אחרת. הנחה זו שגויה אפילו לגבי אל-הוריים, שכן גם אם המניעים שלהם הם פשוט חוסר רצון להיות הורים ולכן הם לא מתרבים, זו בטח לא אנוכיות אלא להיפך. זה מעיד על מחשבה רצינית לגבי החלטה מאד מאד רצינית. זו תהיה אנוכיות מצידן ליצור מישהי כשהן לא רוצות או לא מוכנות. ליצור אנשים חדשים בלי להקדיש להחלטה גורלית כל כך עבור כל הגורמים המעורבים, כולל אתכם, מחשבה ביקורתית עמוקה ומשמעותית, זו זו אנוכיות.
והנחה זו היא ודאי שגויה לגבי אנטי-נטליסטיות שכן אנטי-נטליזם היא עמדה מוסרית אשר שמה במרכז את האדם הנוצר לא את האנשים היוצרים. אנטי-נטליסטיות מתנגדות ליצירת אדם בדיוק מפני שהן חושבות עליו ועל הפגיעה שלו באחרים, לא על הפגיעה בהן אם הם ייצרו מישהו. זו בדיוק ההיפך מאנוכיות. אנטי-נטליסטים מתנגדים לרבייה לא בגלל הפגיעה בהורים, אלא בגלל הפגיעה בילדים. זו בודאי אינה אנוכיות.
מה גם שאנטי-נטליסטיות מתנגדות ליצירת אנשים חדשים באופן כללי, לא ליצירת אנשים חדשים בעצמם באופן ספציפי. מאחר ואנשים חדשים שאנשים אחרים מייצרים אינם גם ילדים של אנטי-נטליסטיות באיזושהי צורה, ומאחר ואין להן מחוייבות הורית לילדות של אחרות, על פניו, אין לאנטי-נטליסטים סיבה אנוכית להתנגד לרבייה. לו המניע באמת היה אנוכי, אנטי-נטליסטים היו פשוט מסתפקים בלא להתרבות בעצמם, לא בתחושת מחוייבות מוסרית עמוקה להתנגד גם לרבייה של אחרים. ההתנגדות היא עקרונית וגלובלית, לא אישית ואינטרסנטית.
ואגב אם לא להתרבות זה אנוכי, למה אין עלינו חובה מוסרית ליצור כמה שיותר ילדים? למה אנשים לא מצופים או מצווים מוסרית ליצור כמה שיותר ילדים שהמגבלה היא רק יכולתם לכלכל אותם?
אחרי שהסברנו למה להמנע מרבייה זו לא אנוכיות, חשוב להסביר עד כמה רבייה עצמה היא מקרה מובהק וחד משמעי של אנוכיות ולו מהסיבה הפשוטה שהיא לא נעשית ולא יכולה להעשות עבור מי שנוצרת שהרי זו לא קיימת בשום צורה לפני שהחליטו ליצור אותה, אז איך יצירתה יכולה להיות למענה? איך אפשר לעשות משהו עבור מישהו לפני שיש בכלל מישהו? אי אפשר לעשות משהו למען מישהו שלא קיים, שהרי מתוקף כך שאיננו קיים גם אין לו אינטרס להתקיים, או רצון להתקיים. לכן ליצור מישהי זה בהכרח לא עבור מי שנוצרה, אלא בהכרח עבור אחרים. בדרך כלל אותם אחרים הם אלו שהחליטו ליצור את אותה מישהי.
אנשים יוצרים אנשים מסיבות אנוכיות שלהם. חלק אולי יכולים לטעון שהם עושים זאת מסיבות חברתיות או לאומיות או דתיות, אבל זה בודאי לא, ואפילו תיאורטית לא יכול להיות בשביל הנוצר מאחר והוא לא קיים עד שעובדת קיומו נכפית עליו.
אף אחד לא עושה טובה לאף אחד בזה שהוא יוצר אותו. וזה נכון גם במקרה שהחיים של הנוצרים הם טובים או שאפשר להבטיח שהחיים של מישהו יהיו טובים ולתמיד. יצירת אדם היא פשוט פעולה שלא יכולה להיות לטובת האדם הנוצר כי הוא לא היה קיים לפני שהוחלט עבורו שיהיה קיים ולכן טכנית זו פעולה שלא יכולה להיות עבורו. היא בהכרח עבור אחרים. לכן בניגוד למה שעושה רושם שהוא התפיסה הרווחת בנוגע ליצירת אנשים, יצירת אדם איננה פעולה בלתי אנוכית כי היא מעניקה חיים למישהו. יצירת אדם איננה מקרה של הענקת משהו למישהו משום שאי אפשר להעניק משהו למישהו לפני שיש בכלל מישהו. מישהו צריך היה להיות קיים באיזשהו אופן לפני שהתקיים על מנת שמשהו כלשהו יוכל להיות מוענק לו. הענקת קיום זה אוקסימורון.
יצירת אנשים גם לא מטיבה עימם משום שאי אפשר להטיב את מצבו של מי שאינו קיים. למי שלא קיים אין שום מצב, ואין שום מצב להטיב ‘שום מצב’. יצירת אנשים איננה פעולה הגורמת לאנשים לעבור ממצב אחד לאחר אלא פעולה שיוצרת אנשים יש מאין. לפני הפעולה לא היה אותן ועכשיו יש. כשיוצרים אנשים לא מעבירים אותם ממצב ניטרלי או גרוע לטוב, אלא מילותית יוצרים אותן.
זה לא שאנשים שלא נוצרו מאוכזבים ומתוסכלים מכך שלא יצרו אותם, או אפילו מצויים במצב רווחה ניטרלי או אפס, ועושים להם טובה כשיוצרים אותם, אלא שאין להם רווחה כלל כי הם לא קיימים.
לא משאירים אף אחת עצובה עזובה ומאוכזבת אם לא מייצרים אותה מהסיבה הפשוטה שאין בכלל ‘אותה’ שאפשר להעציב, להעזיב או לאכזב. אף אחת לא מחכה להיווצר. אין חדר המתנה מחוץ לקיום. ואין שום קיום מחוץ לקיום. לכן אין סיבה, וגם לא אפשרות, ליצור אנשים עבור עצמם. זה בהכרח תמיד נעשה עבור אחרים.
אם כן, אף אחד לא נפגע מכך שלא נוצר, ומי שכן נוצר כן נפגע מכל מיני דברים שאנשים נפגעים מהם בחיים, ולכך יש להוסיף שמי שנוצר גם בהכרח יפגע באחרים במהלך חייו רק מעצם קיומו בעולם בו פשוט לא ניתן להתקיים מבלי לפגוע באחרים ברמה כזו או אחרת. וכל זה רק מחזק את הנקודה שזה לא אנוכי לא להתרבות אבל זה בהחלט כן אנוכי כן להתרבות.
בנוסף לכך, מאחר וכמה מהסיבות היותר נפוצות ליצור אנשים חדשים הן סיפוק תעודות ביטוח למינהן, למשל נגד בדידות, נגד חוסר משמעות בחיים, לתיחזוק ושמירה על הזוגיות, טיפול בגיל זקנה וכ”ו, יצירת אנשים חדשים היא אנוכית לא רק ברמה העקרונית אלא גם מבחינה מעשית. הילדים נוצרים כדי לשמש פונקציה עבור ההורים. מעבר לכך שזה תמיד נכון שאף אחד אף פעם לא נוצר כי הוא עצמו ביקש או רצה, אלא תמיד כי מישהו אחר רצה, גם באופן יותר מוצהר ומפורט הסיבות ליצירת אדם הן הרבה פעמים במפורש אנוכיות לחלוטין.