לפני שנטיל ספק באם החיים אכן כל הזמן משתפרים ובהתנבאות בנוגע לעתיד, קודם כל חשוב להזכיר שבכל הנוגע ליצירת חיים חדשים, מה שחשוב הוא האם אותם אלו שיווצרו רוצים להיווצר, מסכימים להיווצר, האם היווצרותם נטולת סיכונים עבורם, האם היווצרותם נטולת סיכונים עבור אחרים, או האם זה הכרחי שיווצרו. מאחר והתשובה לכל השאלות האלו היא לא, גם אם היה זה נכון שהחיים משתפרים כל הזמן ושבעתיד יהיה טוב יותר, זה עדיין לא היה מצדיק יצירת חיים חדשים.
זה שזה ממש לא בטוח שהחיים כל הזמן משתפרים ושהעתיד יהיה טוב יותר רק מחזק את ההתנגדות לרבייה.
אמנם זה נכון שהחיים מבחינות מסויימות נעשו יותר נוחים ויותר בטוחים, אבל האם זה אומר שהם גם נעשו יותר טובים? בכלל לא בטוח.
דוגמה קלאסית של טענה זו היא ההתקדמות האדירה בתחום הרפואה. ואמנם אין ספק שיש מענה להרבה יותר מצבים רפואיים שבעבר חרצו את גורלם של אנשים, ובגיל צעיר, מצד שני חלה עלייה משמעותית במקרים של מצבים רפואיים שבעבר היו הרבה פחות שכיחים. בעבר הרבה יותר אנשים נפגעו ואף מתו ממחלות וממצבים רפואיים שהיום קל יחסית להתמודד איתם, אולם הרבה יותר אנשים בעידן המודרני חולים בסרטן, בסוכרת, סובלים מבעיות הקשורות בלחץ דם ובכולסטרול, מבעיות הקשורות בסטרס, לוקים בשבץ, סובלים מדכאון, מחרדות, ומבדידות. מכל הבחינות האלו דוקא חלה הדרדרות.
גם אם יש על מה לבסס טענה שהחיים ישתפרו בעתיד, וגם אם תהיה הבטחה שזה כן יהיה המצב ושלעולם לא תהיה הדרדרות (מה שכמובן לחלוטין בלתי אפשרי להבטיח), זה עדיין יהיה בלתי מוסרי ליצור אנשים חדשים עכשיו, שהחיים עדיין לא טובים. האם הרציונל מאחורי הטיעון הזה הוא שזה מוצדק מוסרית ליצור אנשים עכשיו כי לאנשים בעתיד יהיה טוב? כלומר שזה מוצדק לפגוע באנשים עכשיו בגלל האפשרות התיאורטית שלאנשים שיהיו קיימים בעתיד (אבל לא קיימים עכשיו בשום צורה ולכן לא ייפגעו בשום צורה אם לעולם לא יווצרו), יהיה יותר טוב מאשר לאנשים שקיימים עכשיו? מאחר ועל מנת שיהיו אנשים בעתיד הכביכול טוב יותר, אנשים צריכים להמשיך ולהתרבות עד שנגיע לעתיד הזה, המשמעות של זה היא הקרבה של מי יודע כמה אנשים, בשביל שאולי מתישהו יהיה קצת יותר טוב מההווה.
גם אם בכל זאת תתעקשו שהחיים משתפרים ויהיו טובים יותר בעתיד, זה אולי נכון, אם בכלל, רק לגבי בני אדם, אבל לא רק שגוי אלא ממש הפוך לגבי חיות ממינים אחרים. מבחינת יצורים שאינם בני אדם, החיים הדרדרו ובאופן דרמטי עם השנים. להיות חיה לא אנושית היום זה גרוע לאין שיעור לעומת העבר. החיים של חיות שהאדם לא מנצל באופן תעשייתי וממוסד הדרדרו דרמטית כתוצאה מהרס בתי גידול, זיהום, התחממות גלובלית, גזילת משאבים, דלדול יזום של אוכלוסיה, וצייד. וזה בטח המצב לגבי החיים של חיות שהאדם מנצל באופן תעשייתי וממוסד שהפכו עם השנים לעינוי בלתי נתפס ובלתי פוסק שמתחיל עם לידתם של המנוצלים (שהיא תוצאה של הפרייה מלאכותית בידי אדם) עד מותם (שהוא תוצאה של שחיטה אכזרית בידי בני אדם).
לעובדה זו יש חשיבות כפולה בנוגע לרבייה מכיוון שמצב העניינים כשלוקחים בחשבון לא רק בני אדם אלא את כל המינים, הוא שלא רק שהחיים הדרדרו ושהעתיד צפוי להיות גרוע יותר, מאחר וכל אדם מזיק להרבה יותר חיות ובצורה הרבה יותר חמורה מאשר בעבר, אין ספק שהיום יש סיבות עוד יותר חזקות לאנשים לא להתרבות.
לאור סדר הגודל של הפגיעה של בני אדם בחיות ממינים אחרים, מימד ההקרבה שהזכרנו קודם הוא בסדר גודל של טריליארדים של יצורים חשים אחרים.
לטעון שצריך להמשיך להתרבות כדי שיום אחד נגיע למצב בו יהיה טוב יותר זה אכזרי ומקרבן. וזה נכון עקרונית גם אם נשאר בסביבה אנושית בלבד. לדוגמה, האם מצדדי טענות מסוג זה חושבים שזה היה מוצדק ליצור אנשים שנולדו לעבדות בטענה שבעתיד בטח יהיה יותר טוב, לו החלופה היתה לא להרבות אף אחד ובכך למנוע שיעבוד?
אל תבינו לא נכון ההשוואה היא לא בין החיים היום לבין עבדות אלא נשאלת כאן שאלה עקרונית, האם מוצדק לכפות על מישהו חיים לא טובים כדי שבעתיד אנשים אחרים לגמרי, שלגמרי לא קיימים עכשיו, יחיו חיים יותר טובים? ודאי שלא. במיוחד לאור זאת שאף אחד מבין האנשים שיחיו בעתיד לא ייפגע מכך שלא יווצר. אף אחד לא מחכה להיווצר. אף אחת לא רוצה להיווצר לפני שנכפה עליה להיווצר. מי שלא קיימת פשוט לא קיימת ולכן לא רוצה, צריכה, מקווה, מצפה, או מייחלת לשום דבר. מי שלא קיים אין אותו. המקרה איננו של איזון אינטרסים בין מי שיהיה קיים בעתיד הקרוב מאד לבין מי שיהיה קיים בעתיד הרחוק מאחר ובשני המקרים אין אינטרסים, משום שלמי שלא קיים אין אינטרסים. המקרה הוא של כפיית חיים לא טובים על מי שלא היה להם שום אינטרס להיות קיימים לפני שמישהו אחר החליט עבורם שהם יתקיימו, כדי שאפשר יהיה לכפות חיים שאולי יהיו יותר טובים על מי שגם להם אין שום אינטרס להיות קיימים לפני שמישהו אחר יחליט עבורם שהם יתקיימו. בשני המקרים אם תהיה מניעה לא יהיו נפגעים. ובשני המקרים אם לא תהיה מניעה כן יהיו נפגעים, בעתיד הקרוב, של כל מי שיווצר בעתיד הקרוב ושל כל מי שייפגע על ידי כל מי שיווצר בעתיד הקרוב, ובעתיד הרחוק של כל מי שיווצר בעתיד הקרוב ושל כל מי שיפגע על ידי כל מי שיווצר בעתיד הקרוב, ושל כל מי שיווצר בין העתיד הקרוב לבין העתיד הרחוק ושל כל מי שייפגע על ידי כל מי שיווצר בין העתיד הקרוב לבין העתיד הרחוק, ושל כל מי שיווצר בעתיד הרחוק ושל כל מי שייפגע על ידי כל מי שיווצר בעתיד הרחוק.
גם אם היה זה לחלוטין נכון שהחיים האנושיים השתפרו, על מנת להצדיק יצירת חיים חדשים, עליהם להיות לא רק טובים יותר מאשר היו בעבר אלא להיות ממש טובים בפני עצמם, רצויים או הכרחיים על ידי מי שיחיה אותם, לגמרי נטולי סיכונים, או לפחות שכל הסיכונים יהיו בהסכמה מראש של מי שיווצר, ולגמרי נטולי פגיעה באחרים. כמובן שזה רחוק מאד מלהיות המצב. החיים אינם נטולי סיכונים, אף אחד לא נותן את הסכמתו מראש לכל הסיכונים והפגיעות המלוות בחיים, החיים אינם רצויים או נחוצים על ידי מי שטרם נוצר, החיים לא טובים בפני עצמם, בטח שלא כל הזמן, ובטח ובטח שלא עבור כולם, והם לא נטולי פגיעה באחרים.
לכן גם אם היה זה נכון שהחיים כל הזמן משתפרים ושבעתיד צפוי להיות יותר טוב, יצירת חיים חדשים היא פסולה מוסרית. וזה עוד יותר פסול מוסרית בהתחשב בכך שגם אין שום ערובה לכך שהחיים לא ידרדרו ושהעתיד יהיה אף גרוע יותר.