נכון, ולכל מי שכבר קיים, כי מישהו כבר החליט בשבילו שהוא יהיה קיים, אין ברירה אלא לחיות תחת שלל הסיכונים שהחיים מזמנים. אבל למה לסכן אחרים? למי שכבר קיים אין הרבה ברירות אלא להסתובב ברחוב, לעבוד, ללמוד, לנסוע, לטוס, לצאת מהבית, לחיות עם האנשים שבתוך הבית, וכן הלאה, אבל זה לא המצב לגבי מי שלא קיים. מאחר ואף אחת לא צריכה להתקיים, רוצה להתקיים, או מסכימה מראש לסיכונים שהחיים מזמנים לפני שהוחלט עבורה להתקיים, אלא אלו ההורים שלה שכפו עליה את כל הסיכונים שהחיים האלו מזמנים, בדיוק בגלל שהחיים מלאים סיכונים ואין הרבה מה לעשות לגבי זה, יצירת אדם היא פסולה מוסרית.
לאנשים קיימים אין ברירה אלא ליטול על עצמם סיכונים, אבל יש להם ברירה אם להטיל סיכונים על אנשים לא קיימים. זה שאנשים יטלו על עצמם סיכונים זה הכרחי, הבעיה ביצירת אנשים היא שזו בחירה לא הכרחית להטיל סיכונים על אחרים. ועוד מבלי שהאנשים שיווצרו הביעו איזשהו עניין, צורך, רצון או הסכמה לכך מראש.
יש מה לעשות בנוגע לסיכונים וזה לא לקחת אותם על חשבון אחרים.
רק בגלל העובדה שאנשים כל כך התרגלו ובגלל שזה נראה להם כל כך מובן מאליו שהחיים מלאי סכנות, הם לא עוצרים לחשוב כמה דברים נוראיים יכולים לקרות לילדים שלהם. ואם התגובה שלכם היא ‘אין מה לעשות זה חלק מהחיים’ אתם מחזקים את הטיעון שאתם מנסים להתנגד אליו.
כמובן שהחיים אינם רק רצף של סכנות, יש גם הנאות בחיים. אבל לא משנה מה הרשימה שלכם: לשבת מתחת לשמיכה בחורף ולצפות בסדרה שאתם אוהבים עם אנשים שאתם אוהבים, לטייל, לגלוש, לאכול גלידה טבעונית, או לשמוע מוסיקה, שום דבר לא שווה מלחמות, תאונות קשות, מחלות קשות, אונס, דכאון, התעללות, בדידות ביריונות וכ”ו.
חשבו על כך שכל ידיעה חדשותית על זוועה כלשהי שהתרחשה איפשהו קרתה למישהו שמישהו החליט לייצר. קורים גם דברים טובים, אבל באופן לא פרופורציונלי, והם לא שווים את זה. וגם אם אתם חושבים שכן, אף אחת לא נפגעת מדברים טובים שלא חוותה אם החליטו שלא תהיה קיימת, אבל כל מי שנפגעת מדברים רעים נפגעת מכך כי החליטו שהיא תהיה קיימת. אף אחד מהדברים הטובים שלא יקרו אם אף אחד לא יווצר לא יחסר לאף אחד אם אף אחד לא יווצר, אבל הדברים הרעים כן יקרו לפחות לחלק מהאנשים שכן יווצרו, והם יפגעו בהם בצורה קשה מאד.