אבל אף אחד לא ביקש את הטוב אז למה לכפות על אחרים את הרע?
ותחת איזו הצדקה אנשים שמים אחרים בסיכון לחיים איומים? איך זה מוצדק לכפות על מישהו חוויות שליליות בתמורה לחוויות חיוביות שאף אחד לא ביקש? זה לגרום למישהו לחוות דברים גרועים בשביל דברים טובים שהוא לא רצה או קיווה או שהיה לו אינטרס לחוות טרם נוצר, ושאלמלא חווה לא היה חווה שום החמצה שלהם כי לא היה קיים, ומי שלא קיים לא יכול לחוות שום דבר כולל לא חווית החמצה של חוויות.
ייתכן מאד שלילדה שלכם יהיו חיים מלאים בטוב. אבל זה לא רע לולא נוצרה כי היא לא היתה חסרה את הטוב הזה, והיא לא רצתה לחוות את הטוב הזה לפני שהיא נוצרה. לכן היא לא תפגע בשום צורה מכך שהיא לא נוצרה. לעומת זאת אם הילדה שלכם תסבול בחיים היא מאד תפגע מכך.
אם לא הייתם יוצרים את הילדים שלכם הם לא היו נהנים מהחיים (בתקווה שהחיים שלהם די טובים בסך הכל), אבל הם גם לא היו חסרים דבר. הם לא היו נפגעים מכך שהם לא נהנים ממה שהם נהנים ממנו בחיים שלהם לפחות בינתיים, כי הם פשוט לא היו. אבל הצד השני של זה הוא שבגלל ההחלטה שלכם ליצור אותם, הילדים שלכם יסבלו מכל מה שהם יסבלו ממנו כל חייהם. הם יסבלו בגלל שאתם החלטתם ליצור אותם. כל מה שהם יסבלו ממנו היה נחסך מהם אם לא הייתם יוצרים אותם. ושום דבר מהדברים הטובים שהם חווים לא היה נחסך מהם כי מי שלא קיים לא נחסך ממנו דבר. אין חוויה של חסך למי שמעולם לא היה קיים.
ההורים בעצם מחליטים שהילדים שלהם יסבלו מכל מה שהחיים יזרקו עליהם מבלי שהילדים יבקשו, ירצו או יסכימו לכך לפני שנוצרו.
כל האנשים בלי יוצא מן הכלל יוולדו ללא הסכמה, לא יבחרו דבר לגבי נסיבות חייהם הבסיסיות והראשוניות, כולם יחוו סבל ברמה כזו או אחרת בשלב כזה או אחר של חייהם, כולם יחוו אכזבות, תסכולים, אובדן, חוסר אונים, פחד, כאב, ומוות. וזה במינימום. לרוב זה הרבה יותר גרוע.
ודרך אגב, בדרך כלל אנשים מציינים דברים טובים בחיים בעיקר כשהם מאותגרים לגבי רבייה או החיים עצמם, אבל בעצם רוב תשומת הלב של אנשים ביומיום מופנית להתמודדות עם מטלות, דאגות, בעיות, סכנות, מטרדים, וכאבים, לא עם אושר והפצתו. ובכך הם מאשרים בפועל, בעולם האמיתי, לא ברציונליזציה שהם עושים בזמן ויכוח תיאורטי, שהחיים די גרועים. אחרת למה צריך להקדיש כל כך הרבה משאבים ותשומת לב להתמודדות עם בעיות ולמניעת דברים שליליים?