הדת שלך יכולה להתיר לך לעשות או להמנע מפעולות שמשפיעות עליך, ועליך בלבד. היא לא יכולה להתיר לך לעשות פעולות שמשפיעות על אחרים. אחרת כל מי שיחליט שהדת שלו מתירה לו לעשות דברים שמשפיעים משמעותית על אחרים, לא משנה כמה מסוכנים דברים אלו יהיו עבור אחרות, ימצא בכך הצדקה מוסרית.
אנשים עושים ועשו לאורך כל ההיסטוריה דברים מחרידים כי הם החליטו שהדת שלהם אומרת שזה בסדר, או אפילו כי הם מצווה עליהם. זה כמובן לא הפך אף אחת מהזוועות האלו לבאמת בסדר.
גם אנשים דתיים חושבים שמעשים שפוגעים באחרים או שמסכנים אחרות אינם מותרים מוסרית גם אם מבצעיהם ניסו לצדק אותם בטעמים דתיים. כך שלא מוכרחות להיות אתאיסטיות על מנת להיות אנטי-נטליסטיות. מספיק שמבינים שהגבול צריך לעבור בהשפעה על אחרים.
ורבייה היא ההשפעה בה’ הידיעה על אחרים.
למעשה רבייה היא הרבה יותר מהשפעה על אחרים, זו החלטה עבור אחרים שהם בכלל יתקיימו ובמידה רבה מאד השפעה על איזה מין קיום יהיה להם. רבייה היא לכל הפחות השפעה ובמקרים רבים החלטה עבור אחרים אודות הרכיבים המשמעותיים ביותר בקיומם. למשל המטען הגנטי שלהם, לאיזו תקופה הם יוולדו, באיזו סביבה, באיזו חברה, עם איזה מורשת תרבותית, באיזה גוף, עם אלו נטיות אישיותיות, איפה הם יחיו, אלו ארועים יתרחשו בחייהם בגילאים הכי קריטיים ועם הכי הרבה השפעה על שארית חייהם וכ”ו. זו לא השפעה על אחרים זו במידה רבה ממש יצירת אחרים, וכפייה על אחרים להיות מושפעים מכל תנאי היצירה שלהם שלא הם בחרו אלא מי שבחר ליצור אותם. יצירת אנשים זו כפייה על אחרים להיות מי שהם באופן שבו הם, מתי שהם, איפה שהם.
יצירת אנשים זו גם כפייה על אחרים לכאוב, להתאכזב, לחלות, לפחד, להתנוון, ומתישהו למות.
להחליט שאדם רשאי לאמץ איזו דת שהוא בוחר בהתאם להשקפתו ולפיכך לקבל החלטות על חייו שלו, זה דבר אחד. אבל זה דבר אחר לגמרי להחליט שאדם רשאי על פי דתו לבצע התערבות כזו גסה ופולשנית בחיים של אחרים.
אם הדת שלך אומרת שזה בסדר שתכפה משהו על מישהו אחר, שזה בסדר שתחליט עבור מישהי משהו מבלי שזו תבקש ממך, תביע רצון כלשהו בכך, עניין כלשהו, או תסכים לכך, או שאתה לא מבין את הדת שלך נכון או שהדת שלך לא מבינה מהי המשמעות של מהו נכון (מוסרית).