הטענה המוסרית הבסיסית של אנטי-נטליזם איננה שכל חיים בהכרח אינם ראויים ולכן זה תמיד בלתי מוצדק ליצור חיים. לכן חיים שכן נמצאים ראויים על ידי מי שחי אותם אינם סותרים אנטי-נטליזם. אנטי-נטליזם מורכב מהרבה יותר מטיעון אחד והוא שהחיים תמיד לא ראויים או שתמיד עדיף לא להיווצר.
האפשרות שחיים ימצאו ראויים על ידי מי שחי אותם בהחלט קיימת, אולם האפשרות להבטיח שמי שיווצר יחיה חיים שיהיו ראויים בעיניו לא קיימת, ולקחת סיכון שמי שיווצר ירגיש שחייו אינם ראויים זה פסול מוסרית.
האפשרות שחיים ימצאו ראויים על ידי מי שחי אותם בהחלט קיימת, אולם האפשרות לקבל הסכמה ממי שיחיה כל חיים לא קיימת, וזה פסול מוסרית לשים מישהו במצב כל כך פגיע עם כל כך הרבה פגיעות שבהכרח יקרו, ללא הסכמתו של אותו מישהו.
האפשרות שחיים ימצאו ראויים על ידי מי שחי אותם בהחלט קיימת, אולם האפשרות שמישהו לא יפגע באחרים במהלך חייו לא קיימת וכמובן שלפגוע באחרים זה פסול מוסרית.
האפשרות שחיים ימצאו ראויים על ידי מי שחי אותם בהחלט קיימת, אולם האפשרות ליצור מישהו לטובתו לא קיימת וזאת מהסיבה הפשוטה שאם מישהו לא קיים לפני שיצרנו אותו איך ליצור אותו זו פעולה שמטיבה עימו איכשהו? בכדי שפעולה תטיב עם מישהו היא צריכה להעביר אותו ממצב מסויים למצב טוב יותר, או למצב שהיה באינטרס שלו לעבור אליו, אבל אי-קיום איננו מצב שמישהו יכול להיות בו ולכן ביצירת אדם אין בכלל העברת מישהו ממצב כלשהו למצב אחר. מאחר ואין מישהו לפני שהוחלט עבורו להיווצר, גם לא יכול היה להיות מישהו שזה היה באינטרס שלו להיווצר לפני שזה קרה, ולכן יצירת אדם היא אף פעם לא לטובתו או על מנת לקדם את האינטרס של האדם הנוצר.
האפשרות שחיים ימצאו ראויים על ידי מי שחי אותם בהחלט קיימת, אולם האפשרות ליצור מישהו מבלי לכפות עליו את רוב אם לא כל נסיבות קיומו, לרבות מטען גנטי מסוים, הורים מסויימים, סביבה מיידית מסויימת, חוויות ראשוניות מעצבות מסויימות, סביבה רחמית מסויימת, גירויים ראשונים מסויימים עוד בזמן ההיריון, את התקופה בה נולד, את החברה בה נולד, את התרבות שלו, את המוצא שלו, את המגדר שלו, את נטייתו המינית, את מאפייניו הפיזיים, את מאפייניו הנפשיים, ועוד גורמים רבים נוספים המכריעים את עיצוב חייו ואישיותו של האדם הנוצר, לא קיימת.
כל אלו ורבים אחרים הם טיעונים אנטי-נטליסטים נפוצים, והם תקפים בלי קשר להאם קיימים מקרים של נוצרים שחייהם ראויים בעיניהם. לכן האפשרות הזו אינה סותרת אנטי-נטליזם.
אם כן, זה לא נכון שמספיק מקרה אחד של חיים ראויים בכדי לסתור אנטי-נטליזם. אולם, מאחר ויצירת חיים שיתבררו כבלתי ראויים זה פסול מוסרית כי זה פוגע במי שנוצר, אבל מניעת חיים גם לו היו מתבררים כראויים זה לא פסול מוסרית כי זה לא פוגע במי שלא נוצר, ומאחר וכל מקרה של רבייה יכול ליצור מישהו שימצא את חייו בלתי ראויים ואף פעם לא ניתן לדעת זאת מראש, האפשרות למקרה אחד של חיים בלתי ראויים כן מספיקה על מנת לצדק אנטי-נטליזם.