אין ספק שהרבה מאד אנשים מתרבים בכוונה לאהוב אותם. למרבה הצער לא כולם אבל בהחלט רבים. העניין הוא שזה ממש לא מספיק, לא בשביל למנוע מילדים פגיעות קשות, לא בשביל למנוע מילדים לגרום לאחרים פגיעות קשות, ולא בכדי לפתור את הורים מאחראיות על פגיעות קשות.
אנשים מודעים לכך שהילדים שלהם יחוו לפחות כמה פגיעות חמורות במהלך חייהם. זה לא משהו בלתי ידוע או בלתי צפוי, להיפך, זה לגמרי ידוע וצפוי. כל כך כך, שאין חיים בלי לפחות כמה פגיעות חמורות. כולם יודעים את זה מראש, ולכן אחראיים על אותן פגיעות שייגרמו לילדים שלהם, גם אם לא הם יגרמו אותם ישירות.
ברגע שמישהו מודע לכך שעלולות להיות השלכות קשות לפעולות שלו הוא אחראי להן אם אכן התוצאות קשות.
אחרים מעדיפים נוסח קצת שונה והוא שאי מניעת פגיעות צפויות, שקולה לגרימת פגיעה. אמנם לא באותה רמת חומרה אבל בהחלט שותפות לעבירה. בכל מקרה העקרון דומה והוא תקף גם או אפילו במיוחד בהקשר של רבייה כי אנשים מודעים לכך שיש סיכונים ונוטלים אותם בכל זאת, או לחלופין, אנשים בהחלט יכולים לצפות מראש שפגיעות ייגרמו לילדים שלהם אם הם ייצרו כאלו, והם לא מונעים אותן. ועוד סיבה שהעקרון הזה תקף במיוחד בהקשר של רבייה היא כי אנשים מתרבים מתוך בחירה לא מתוך אילוץ או מתוך בחירה בין אופציות שבכולן יש סיכונים. אפשר לבחור לא לשים מישהי במקום פגיע. אפשר לבחור לא לקחת סיכון על החיים של מישהי אחרת. אפשר לא לפעול ללא הסכמה של מישהי אחרת אם בוחרים לעשות זאת בכל זאת צריך לקחת אחראיות מוסרית על ההחלטה הזו. רק שלמרבה הצער במקרה של רבייה אי אפשר כי אחרי שהנזק נעשה לא ניתן לתקנו רטרואקטיבית. אי אפשר לבטל פגיעות במישהו אחרי שהוא כבר נוצר. קיום זה דבר בינארי אין רטרואקטיביות. ברגע שמישהי נוצרת היא קיימת ויש אחראיות על מה שיקרה לה. אם יקרו לה דברים גרועים, וזה די בלתי נמנע בדרגות שונות, אלו שהחליטו ליצור אותה אחראיים לאותן פגיעות גם אם הם לא התכוונו לפגוע באותה מישהי אלא רק להיפך. בהחלט אפשר לאהוב מישהו ולפגוע בו.
ברגע שאנחנו חושבים שלאנשים יש זכות שאחרים יימנעו מפעולות הכרוכות בפגיעה משמעותית ובלתי מוצדקת בהם, אנחנו מטילים אחראיות על היוצרים של סיטואציות כאלו, גם אם ליוצרים לא היתה שום כוונה לפגוע, גם אם הפגיעה הזו לא היתה ודאית או אפילו סיכוייה נמוכים, גם אם אין דרך אחרת ליצור אנשים. זה נובע מהזכות של הנוצרים, לא מהכוונות של היוצרים.
אחרים אולי יתנגדו למינוח פגיעה מכיוון שההורים לא מתכוונים לפגוע ולפחות ברוב המקרים לא הם הפוגעים.
אבל אפשר לפגוע באחרים בדרכים רבות מבלי להתכוון לך. בעצם זה שאנשים מודעים לסכנות הצפויות לילדים שלהם אם ייצרו כאלו, והם מחליטים ליצור אותם בכל מקרה, הם אחראים לפגיעות האלו, לפחות ברמה מסויימת, גם אם לא התכוונו שילדיהם יפגעו, ואף עשו מאמצים למנוע מהם פגיעות. אי כוונה ואי רצון שמישהי תפגע במקרה בו מישהו שם במודע מישהי אחרת במצב של פגיעות אל מול שלל סכנות פוטנציאליות, לא מנקה מאשמה ומאחראיות על הפגיעות אם כאלו תגענה.
ברור שפגיעה לא מכוונת חמורה פחות מאחת עם כוונת זדון, אבל מספיק שאנשים מודעים לכך שלפחות פגיעות מסוימות שייגרמו לילדים שלהם הן בלתי נמנעות, ושרבות אחרות אורבות בכל פינה, בכדי שאפשר יהיה לדבר במונחים של פגיעה של ההורים בילדים שלהם. אף אחד לא הכריח אותם ליצור את ילדיהם, הם עשו זאת חרף הסיכונים והפגיעות הבלתי נמנעות ובכך הם פגעו בילדיהם. למשל כולם יודעים שכולם מתים בסוף. אמנם הורים לא רוצה שהילד שלהם ימות, יפחד למות, או יפחד שההורים שלו או אחרים שהוא אוהב ימותו, ובכל זאת הם החליטו לייצר מישהו שבהכרח מתישהו ימות, שיהיה מודע לכך שמתישהו הוא ימות ולכן יסבול מחרדת מוות באיזושהי רמה רוב חייו, והוא יפחד שאחרים סביבו ימותו במשך רוב חייו. וזה נכון לגבי כל פגיעה צפויה או הכרחית אחרת. אם אני יודע שמשהו שאני רוצה לעשות מסכן מישהו או בודאות יפגע במישהו, ואני מחליט לעשות זאת בכל זאת, גם אם לפגוע באותו מישהו זה בניגוד גמור לרצוני, החלטתי המודעת לעשות זאת היא בהחלט פגיעה באותו מישהו.
אנשים ספציפיים לא אחראיים לרובן הגדול של הסכנות שיש בעולם, אבל הם כן אחראים ספיציפית להחלטה שלהם ליצור מישהו בעולם רווי סכנות. הם לא בחרו ליצור את הסכנות בעולם, אבל הם בחרו ליצור מישהו בעולם מסוכן. ועל זה הם בהחלט כן צריכים לקחת אחראיות.
אדם אחראי לפגיעה אם הוא פועל באופן חופשי, יכל לצפות את הפגיעה מראש, ויכל למנוע אותה. כל התנאים האלו תקפים למקרים של רבייה.
הורים רבים נוהגים לומר שהם יצרו את הילדים שלהם על מנת להגן עליהם, אבל זו כמובן אי-הבנה של הקונספט של יצירת אנשים. לא צריך להגן על מי שלא קיים כי מי שלא קיים לא חשוף בשום צורה לשום פגיעה. לפני שמישהו נוצר אין סובייקט שיכול להפגע ממשהו. זה הקיום והקיום בלבד שיכול לפגוע באנשים, לכן באופן אירוני אבל מאד טרגי, בבחירתם ליצור מישהו שלא היה קיים בשום צורה קודם לכן, הורים חושפים מישהו לפגיעות מהם הם מבקשים להגן על אותו מישהו. אף אחד לא צריך הגנה לפני שהוא קיים. אין שום סכנות באי-קיום. זה הקיום שמסוכן, ואותו יצרו ההורים. אלו ההורים שמחליטים ליצור מישהו פגיע בעולם מאד מסוכן ואז מבקשים להגן עליו. זה לא רק בלתי הגיוני לחלוטין מצידם, זה גם שם אותם כאחראיים למצב הזה.
הורים הם לא גיבורים ולא עושים טובה לאף אחד שהם מנסים להגן על ילדיהם, זוהי חובתם. ולא מפני שהם ההורים של ילדיהם, אלא כי הם אלו שיצרו את ילדיהם ובכך חשפו אותם לפגיעות שלא היו שם קודם.