קודם כל, כפי שנאמר בטקסטים אחרים, הבסיס לעמדה המוסרית באנטי-נטליזם הוא לא שהחיים בהכרח בלתי ראויים, אלא שזה בהכרח בלתי ראוי ליצור חיים חדשים. וזה לא בהכרח בלתי ראוי ליצור חיים חדשים מפני שהחיים הם בהכרח בלתי ראויים, אלא מפני שבכל יצירת חיים בהכרח יש סיכון שהם יהיו בלתי ראויים.
סיבות נוספות הן מפני שחיים חדשים בהכרח נוצרו ללא הסכמה של מי שיחיה אותם, מפני שהם בהכרח נוצרו שלא בעבור מי שיחיה אותם שהרי זה לא ביקש, רצה או היה צריך שהם יתקיימו לפני שהם התקיימו, ומפני שכל יצירת חיים גם אם ראויים בפני עצמם בהכרח מלווה בפגיעה בחיים של אחרים ובהפיכה של לפחות חלק מהחיים של אחרים לבלתי ראויים.
שנית, אם אתם חושבים שאנשים צריכים לקבוע בעצמם האם חייהם ראויים או לא, מדוע אתם תומכים ביצירת חיים של אחרים? אם מבחינתכם אנחנו קובעים לאנשים שחייהם בלתי ראויים בכך שאנחנו מתנגדים ליצירת חיים חדשים (למרות שכאמור זו לא הסיבה מאחורי עמדתינו), האם אתם לא קובעים עבור אנשים אחרים שחייהם ראויים בכך שאתם תומכים ביצירת חיים חדשים? איך ליצור אנשים זה לא לקבוע עבור אחרים שהחיים שלהם ראויים?
אלו לא אנחנו שמתיימרות לקבוע עבור אנשים אחרים שהחיים שלהם בלתי ראויים, אלא דוקא תומכי רבייה שלא רק מתיימרים לקבוע עבור אחרים שחייהם ראויים אלא אף כופים על אחרים לחיות חיים שאולי יהיו ראויים בעיניהם ואולי לא, בהסתמך על הקביעה שלהם ולא של הנוצרים, שהחיים שהם מייצרים יהיו ראויים.
בגלל שרבייה נתפסת כמשהו כל כך מקובל ומובן מאליו אנשים לא חושבים על כך, אבל כל החלטה ליצור מישהו היא קביעה עבורו שחייו יהיו ראויים. לכן אלו דוקא תומכי הרבייה שקובעים עבור אחרים האם חייהם ראויים.
וגם לו באמת היינו קובעים עבור אחרים שחייהם בלתי ראויים זו לא היתה כפייה על אף אחד לא להתקיים מאחר ואי אפשר לכפות שום דבר על מי שלא קיים. לעומת זאת מי שיוצר אנשים חדשים כן כופה על אנשים אחרים לחיות חיים שלפחות במקרים מסויימים יהיו בלתי ראויים בעיני אלו החיים אותם.
שלישית, ברור שאנשים לא יכולים לקבוע האם חייהם ראויים או לא לפני שאלו החלו (הם גם לא יכולים לעשות זאת לפני שחייהם הסתיימו מאחר וחיים ראויים יכולים להפוך בכל רגע לבלתי ראויים משלל גורמים וסיבות), ולכן, מאחר וזה בלתי אפשרי שאנשים יקבעו האם חייהם ראויים או לא לפני שזה קרה, על פי ההיגיון של הטיעון הזה אנשים קודם כל צריכים להיווצר, לחיות, ולסיים את חייהם (שכן רק בסוף החיים ניתן לבצע הערכות אודותיהם), ורק אז הם באמת יוכלו לקבוע האם היו אלו חיים ראויים או לא. אולם, כמובן שבכל הנוגע ליצירת אנשים חדשים הטיעון הזה מפריך את עצמו מאחר ועל מנת לקבוע האם ראוי להתחיל חיים, החיים האלו תמיד צריכים להתחיל. בנוסף, לטיעון הזה יש השלכה אכזרית שספק אם אפילו פרו-נטליסטים אדוקים במיוחד יסכימו לקבל. על פי ההיגיון של הטיעון הזה, זה אף פעם לא המקרה שחיים לא צריכים להתחיל מאחר והם יהיו בלתי ראויים, כולל מקרים בהם אפשר לצפות מראש שהם יהיו אומללים מאד גם על פי קנה המידה שלהם. ספק אם תומכי הטענה לעיל עומדים מאחורי השלכה אכזרית שכזו. אם אף גורם חיצוני לא יכול לקבוע האם חיים צפויים להיות בלתי ראויים, אין חיים שראוי שלא יתחילו, וכמעט אף אחד לא חושב ככה. גם תומכי רבייה נלהבים חושבים שמקרים של זיהוי פגמים או מחלות מולדות קשות הם חיים שעדיף לא להתחיל אותם. במילים אחרות, לפחות במקרים מסויימים, מאחורי הטענה הלכאורה ליברלית הזו שאנשים צריכים לקבוע בעצמם האם חייהם ראויים או לא, עומדת כפייה של חיים שחלקם יהיו בלתי ראויים לחלוטין, כולל על פני קנה המידה של פרו-נטליסטים אדוקים, רק על מנת שמי שיבצע קביעה זו יהיו החיים אותם עצמם ולא אף אחד אחר.
ובכל אופן והכי חשוב, חיים בלתי ראויים בעיני אלו החיים אותם בהכרח יווצרו. גם אם זה יהיה מיעוט קטן, עדיין, בגלל שאף אחד לא צריך להיווצר, ובגלל שאף אחת לא תפגע אם לא תיווצר, זה פסול מוסרית ליצור אנשים בהנחה שחלק ירגישו שחייהם אינם ראויים.
לא צריך להתיימר לקבוע שהחיים של כולם בלתי ראויים, או שהחיים של אנשים ספציפיים בלתי ראויים, או למעשה שהחיים של אף אחד הם בלתי ראויים, על מנת להחזיק בעמדות אנטי-נטליסטיות. מספיקה הידיעה שהחיים של אנשים מסויימים יהיו בלתי ראויים בעיניהם ושהם היו מעדיפים לא להיווצר, על מנת להתנגד לרבייה. והסיבה היא שבכל רבייה יש סיכוי ליצור חיים שהם בלתי ראויים, לא בעיניינו אלא בעיני אלו שיחיו אותם. מאחר ואי אפשר לדעת מראש אלו מקרים של רבייה ייצרו חיים בלתי ראויים, או אם ומתי חיים יהפכו בלתי ראויים בעיני אלו שחיים אותם, כל מקרי הרבייה פסולים מוסרית. אנחנו לא צריכים לקבוע עבור אנשים שחייהם בלתי ראויים, אלא רק לדעת שחיים בלתי ראויים בעיני אלו שחיים אותם זו תמיד אפשרות, ושזו אף פעם לא אפשרות שמי שמעולם לא נוצר איכשהו ייפגע מכך. שתי הנחות עבודה אלו מספיקות על מנת לבסס טענה אנטי-נטליסטית מבלי שום צורך לקבוע עבור אף אחת ואחד שחייהם אינם ראויים.
זה שאף אחד לא נפגע מחיים ראויים שאף אחד לא חי, אבל כל מי שחי חיים לא ראויים בעיני עצמו נפגע מכך מאד, זה יותר ממספיק.