זה שמשהו הוא טבעי איננו אוטומטית הופך אותו לטוב, או לראוי. וזה שמשהו קיים באופן טבעי איננו סיבה לעשות בו שימוש. העובדה שבני אדם נולדים עם איברי רבייה איננה סיבה לעשות בהם שימוש, לפחות לא שימוש שלכאורה להם הם מיועדים על ידי הטבע. לטבע אין תכלית, כוונות, מטרות או הצדקות מוסריות. הוא פשוט מושג כולל, מונח מטרייה אם תרצו, לשלל התופעות בעולם. ובמקרים רבים יש התנגשות מוסרית ישירה וחזקה בין מה שנחשב בעינינו מוסרי לבין מה שנחשב בעינינו טבעי. יש שלל תופעות בטבע שאנחנו מגנים מוסרית כמו אונס, רצח צאצאים ורצח בכלל. טבעי לא שווה טוב. טבעי איננו הצדקה מוסרית.
העובדה הטבעית שאנחנו נולדים עם איברי רבייה איננה הצדקה לעשות בהם שימוש למטרות רבייה. למעשה קרוב לודאי שגם על פי תפיסתם של פרו-נטליסטים אדוקים, כלומר אנשים שחושבים שיצירת אנשים נוספים היא דבר מבורך ורצוי מוסרית, יש מקרים בהם רבייה היא פסולה, למשל במקרים של נשיאת גנים מחוללי מחלות קשות, או אנשים שנתונים למצבי חיים שלא מאפשרים להם לספק לילדים שלהם את מה שנחשב הכרחי. כמובן ש’מחלות קשות’ ומה שנחשב ‘הכרחי להתפתחות תקינה של אנשים’ אלו מושגים מעורפלים שדורשים הבהרה, אבל לא לצורך הנקודה הספציפית שאנחנו מעלות כרגע. לעניינו כאן, זה שאפילו פרו-נטליסטים אדוקים חושבים שקיומם הטבעי של איברי רבייה איננו תנאי מספיק להצדקה מובנית לשימוש בהם למטרות רבייה בכדי להבהיר את הנקודה שקיומם הטבעי של איברי רביה איננו מספק הצדקה מוסרית לשימוש בהם למטרות רבייה.
לפחות חלק מאיברי הרבייה הם גם איברי מין, וגם אלו קיימים באופן טבעי, האם קיומם הטבעי של איברי מין מספק הצדקה מוסרית לשימוש בהם בלי תנאים? ודאי שלא. תנאי בסיסי גורף חד משמעי ומינימלי לכל שימוש באיברי מין הוא הסכמה של כל הצדדים המעורבים. כלומר יש סט שלם של ערכים שאנחנו מרכיבים ומוצאים כנחוץ להוסיף על העובדה הביולוגית הטבעית שבני אדם מצויידים באופן טבעי באיברי רבייה.
ואם כבר הזכרנו הסכמה במקרה של שימוש באיברי רבייה למטרות מיניות, הסכמה לחלוטין נעדרת במקרה של שימוש באיברי רבייה למטרות רבייתיות. או במילים אחרות, אף אחד לא נתן את הסכמתו להיווצר. זו אמורה להיות נקודה קריטית מבחינה מוסרית ומבחינת סט הערכים האנושי הנורמטיבי, אבל היא זוכה להתעלמות מוחלטת במקרה של רבייה.
לסיכום, קיומם הטבעי של איברי רבייה איננו מהווה הצדקה מוסרית לשימוש בהם למטרות רבייה. מוסר הוא בדיוק המכשיר שדורש מאיתנו לבחון את מה שאולי נתפס בעינינו כטבעי ואינטואטיבי. הרי לו כל מה שנתפס טבעי היה גם מוסרי, לא היה שום צורך במכשיר כמו מוסר. אנשים פשוט היו נוהגים באופן שהם תופסים כטבעי, ולא משנה כמה פוגעניות היו התוצאות של מעשיהם הטבעיים, עובדת טבעיותם אמורה גם להצדיקם. היא לא מכיוון שזו שגיאה מוסרית להסיק ערכים מעובדות, מהמצוי, או אפילו ממה שטבעי.