דוקא יש מה לעשות בכדי למנוע את הרע ובלי לשלם שום מחיר וזה בדיוק מה שאנטי-נטליזם מציע. אפשר להמנע מרבייה ובכך למנוע את הרע ואת הצורך שיהיה טוב בכדי שכביכול יכסה על הרע וזאת מבלי לשלם שום מחיר מאחר ומי שלא קיים לא יחסר שום דבר, ולא ייפגע בשום צורה מכך שלא נוצר.
הואיל ואי יצירה של מישהו לא מונעת מאף אחד את הטוב שהרי אין אף אחד שיחווה את מניעת הטוב, או שרוצה בטוב, או מרגיש חוסר כלשהו בטוב (או בכל דבר אחר) מכיוון שמילולית אין אף אחד, אף אחד אף פעם לא נפגע מכך שלעולם לא נוצר. זה לא שיש מישהו איפשהו שמחכה להיוולד. לפני שמישהו נוצר אין אף אחד שמחכה לשום דבר. יצירת אדם היא מילולית יצירת אדם. ואגב יצירת אדם אינה הבאתו לעולם כמו המושג השגור והמוטעה. כשיוצרים מישהו ‘לא מביאים מישהו לעולם’ מפני שטרם ההחלטה הזו אין מישהו שאפשר להביא לאנשהו ואין שום מקום מלבד העולם. אין אף אחד שאפשר להביא ואין שום מקום שאפשר להביא ממנו מישהו.
גם אם אתם חושבים שהטוב בחיים הפרטיים שלכם שווה את כל הרע שאתם חווים, זה לא בהכרח יהיה המצב עם מי שתיצרו. זה גם לא בהכרח יהיה המצב שלכן בסופו של דבר. זה יכול להיות נכון רק לחייכם עד כה. דברים תמיד יכולים להדרדר. החיים הם סיכון מתמשך. כן, דברים יכולים גם להשתפר. ואנחנו מקוות בשבילכן שזה מה שיקרה בחיים הפרטיים שלכן, אבל אין ערובה לכך, ובודאי שאין ערובה לכך שזה מה שיקרה בחיים של הילדים שלכן, ולכן הטיעון הזה לא מספק.
בתוך השאלה הזו מקופלת ההכרה בכך שדברים רעים יקרו למי שתייצרו, וזה פסול מוסרית לכפות על מישהו לשלם מחיר (שעלול להיות כבד מאד) בשביל דברים טובים שאף אחד לא ביקש, רצה או היה צריך לפני שקיומו נכפה עליו.
זכותכם להחליט לגבי החיים הפרטיים שלכם שהטוב בחיים שלכן שווה את כל הרע בחיים שלכן, אבל אין לכם זכות לקבל החלטה כזו לגבי חיים של אחרים.
זה נכון שאין דרך לחוות טוב בלי רע, אבל יש בהחלט דרך להמנע מלחוות כל רע בלי לחוות מניעת טוב. יש דרך למנוע את כל הדברים הרעים שיקרו למישהו מבלי לקחת ממנו שום דבר טוב שיקרה לו והיא לא ליצור אותו. כך לא יהיה אף אחד שיפגע מהפגיעות, ולא יהיה אף אחד שייפגע מהחמצת ההנאות.