אם תגלו שההורים שלכם יצרו אתכם על מנת שתטפלו בהם כשהם יהיו זקנים האם אתם מוצאים את ההחלטה הזו מקובלת? האם נתתן את הסכמתכן לקבל על עצמיכן את המשימה הזו? האם הוצע לכן חוזה בו אתם מתחייבות לטפל בהורים שלכן כשהם יזדקנו בתמורה לחיים לפני שהייתן קיימות? ודאי שלא. ההסדר הזה נכפה עליכן. גם אם הוא לגמרי מקובל עליכם ברמה העקרונית, וגם אם אתם רוצים לעזור להורים שלכם כשהם יזדקנו (גם אנחנו למרות התנגדותינו העקרונית לכך שאנשים יוצרים אנשים חדשים כולל ההורים שלנו שיצרו אותנו, רוצים לעזור להורים שלנו אם וכאשר יזדקקו לנו), ליצור מישהו, בן אדם שלם על כל המשתמע מכך, עם כל הקשיים, האכזבות, הכאבים, המחלות, התשישות, האתגרים, והמוות הבלתי נמנע, כדי שיום אחד יוכל לטפל בהורים שלו, זה מאד אנוכי. גם אם הם מטפלים בה עד בגרותה וגם אחריה, עדיין עצם פרטי העסקה שנחתמה מאחורי הגב של כל מי שאי פעם נוצרה, הם מכשירניים במהותם. זה פסול עקרונית ליצור מישהו בשביל משהו. הטענה הזו חושפת את האנוכיות והאינסטרומנטליות שברבייה. היא חושפת את העובדה שמאחורי הרומנטיזציה יש פונקציונליות.
הרעיון של ליצור מישהו בשביל שישרת פונקציה מסויימת איננה מקובלת מוסרית. אבל בגלל שזה כל כך שגור ונפוץ, במקרה של רבייה זה עובר. אבל אסור לזה לעבור. אסור ליצור מישהו חדש יש מאין בשביל להטיב עם מי שקיים. ואם מותר, אז למה רק על מנת לטפל באנשים כשהם מזדקנים? למה לא ליצור אנשים כדי שאפשר יהיה לקחת מהם דם, מח עצם, או כליות אם צריך? למה לא ליצור אנשים שיעבדו עבור אנשים אחרים לפני שהם מזדקנים? אם זה מקובל ליצור מישהו בשביל להטיב עם מישהו אחר, הסיטואציה המוגדרת כמקובלת היא מדרון חלקלק. בעבר זה היה מקובל לחלוטין להתרבות בשביל לעזור להחזיק את משק הבית. היום זה נשמע לנו לחלוטין פסול מוסרית. אבל זה השתנה בעיקר מסיבות טכנולוגיות. אחרת אולי זה היה ממשיך ואנשים היו ממשיכים להצדיק את העוול הזה עד היום. אולי זה גם הדין של יצירת אנשים כדי שיטפלו בהוריהם שאלו יהיו זקנים? אולי גם במקרה הזה, שינויים טכנולוגיים שייתרו מטלה כלשהי, יגרמו לנו להבין כמה פסולה מוסרית היא היתה כשעוד כביכול היתה הכרחית. אולי אם ייפתחו רובוטים שיוכלו לספק סיוע הולם לאנשים זקנים במקום שהילדים שלהם יעשו זאת (אם הם בכלל יטרחו שהרי זה לא מובן מאליו וזקנים רבים מוזנחים ובודדים בבתי זקנים עד מותם), אולי אז נחשוב שליצור מישהו בשביל שיטפל בהורים שלו זה עוול מוסרי כשם שאנחנו חושבים היום שליצור מישהו כדי שיעזור לחרוש את השדה זה עוול מוסרי.
יחד עם זאת, מבחינה מעשית זו אכן בעיה שאנשים מבוגרים לא יקבלו תמיכה כשהם יזדקנו. אבל האם זה מצדיק יצירת אנשים כדי שיטפלו בהוריהם כשיזדקנו, כי אלו החליטו ליצור אותם כדי שהם יטפלו בהם כשהם יזדקנו וכן הלאה? האם זה מוצדק שכל דור יעביר את הבעיה הזו לדור הבא?
חוץ מזה שמתישהו הרי יהיה דור אחרון כי הפלנטה הזו לא תוכל להכיל אנשים לנצח. מתישהו יהיה דור אחרון שסוף חייו ככל הנראה יהיה קשה יותר בממוצע מדורות קודמים בגלל שלא יהיה דור צעיר שיסייע לו. לכן, מאחר וזה בלתי נמנע, ומאחר וזה בלתי נמנע שכל הדרך עד הדור האחרון יווצרו המוני אנשים שחייהם יהיו אומלים, ה”פתרון” הזה הוא בעצם מאד אכזרי. אם סבלו של הדור האחרון בלתי נמנע, למה להקריב דורות על גבי דורות בשם דור אחרון שממילא מתישהו יגיע? איך אפשר להצדיק מצב בו על המוני אנשים בכל דור ודור, יכפו חיים אומללים שהם לא בחרו, כדי שהדור שלהם יוכל לסייע לדור שיצר אותם? הסבל הצפוי של הדור האחרון לא יכול להצדיק את העוול המתמשך הזה. בהתחשב בכך שדור אחרון הוא בלתי נמנע, הפרמידה הזו זו אפילו לא דחיית הקץ אלא יצירת אומללות בקנה מידה אדיר ולא בשביל אי פעם לפתור את הבעיה אלא רק בכדי להעביר אותה כל פעם לדור הבא. וכל זה רק כדי שבדור האחרון זה יובן שההעברה הזו מדור לדור לא פתרה שום דבר, אלא רק הגדילה את מספר האומללים לאורך הדרך. דור אחרון ממילא יהיה, אז למה לא למנוע את כל האומללות עד אליו על ידי החלטה להפסיק להתרבות?
זה לא רק שאת הבעיה של הדור האחרון צריך לפתור בדרכים אחרות כי רבייה היא דרך פסולה מכיוון שזה פסול מוסרית ליצור אנשים כאמצעים למטרות של אחרים, אלא גם כי רבייה כלל לא פותרת את הבעיה אלא רק מעתיקה אותה לדור הבא.
יחד עם כל זאת, הבעיה אמיתית וחשובה, ולכן החברה האנושית מוכרחה לרכז מאמצים בטיפול בקשישים, למשל פיתוח אמצעים טכנולוגיים מתאימים, הגברת סיוע הדדי בין אנשים, בניית בתים ומרחבים ציבוריים מותאמים לאנשים עם קשיים ומגבלות המלוות בזיקנה (וכמובן גם בלי קשר לזיקנה), אבל בטח שלא באמצעות המשך תידלוק תרמית הפירמדה הזו.