קודם כל חשוב לציין, או בעצם להזכיר להבהיר ולהדגיש, אנטי-נטליזם זו התנגדות מוסרית ליצירת חיים חדשים. אין לגרור מאנטי-נטליזם התנגדות מוסרית להמשך החיים שכבר קיימים. אלו שכבר קיימים בהחלט צריכים להיות מודעים ולפעול על מנת לפגוע כמה שפחות, אבל אין גרירה לוגית מחייבת על ידי כל מי שמאמץ אנטי-נטליזם להרוג את עצמו, אלא רק לא ליצור חיים חדשים.
עוד הבהרה חשובה, אנחנו מתנגדות לרבייה מהרבה סיבות, לאו דוקא בגלל שהחיים הם גרועים בהכרח ולכולם.
אבל גם לו באמת היתה זו אחת הסיבות המרכזיות שלנו, להרוג את עצמינו לא ישנה בשום צורה את העובדה שהחיים גרועים. למעשה זה יהיה מאד אנוכי מצידנו מאחר וזה יועיל רק לנו אבל ישאיר את כל שאר הדברים הגרועים בעולם כפי שהם. זה אולי יפתור את הבעיה הפרטית שלנו, אבל ישאיר את כל שאר הבעיות כפי שהן. לכן מבחינתינו להיפך! זה דוקא חשוב שאנשים אכפתיים ישארו בסביבה וינסו לשפר את העולם. איך העולם ישתפר אם מי שחושבים שהוא גרוע יבחרו לעזוב אותו במקום לנסות לשפר לפחות חלק מהבעיות שבו?
מעבר לכך, התאבדות איננה אופציה כל כך פשוטה. בדרך כלל יש המון נפגעים להחלטה כזו ואף אחד לא יכול לקחת אותה או להציע אותה בכזו קלות. אנחנו בהחלט חושבים שזו צריכה להיות החלטה של כל אדם אם הוא רוצה להפסיק את חייו, אבל אנחנו ממש לא מקלים בזה ראש. וזה לא בגלל שהחיים לא גרועים, אלא דוקא בגלל אחת הסיבות שהופכת אותם לגרועים והיא שאין אפשרות לסיים אותם בצורה נוחה, פשוטה, זמינה וחפה מפגיעות באחרים. החיים לא באים עם מתג כיבוי. מישהו צריך להרוג את עצמו על מנת להפסיק את חייו וזה לא עניין פשוט עבור יצורים שמבחינה ביולוגית בנויים לשרוד ופוחדים פחד טבעי ומובנה מהמוות. וזה כמובן לא רק עניין טכני, זה גם קשה מאד מבחינה חברתית מאחר והתאבדות נתפסת כדבר מגונה, פחדני, תבוסתני וכפוי טובה. ואולי בעיקר, זה קשה מאד מבחינה רגשית משום שאנשים לא רוצים לפגוע באנשים שיכאבו את מותם. לכן התאבדות היא עניין מסובך ולא “פתרון” שאפשר לשלוף בקלות. גם לא בעיקר לשם ההטרלה.
אגב מוות ופחד ממוות הן בפני עצמן סיבות טובות מאד לא ליצור אנשים מכיוון שהם בלתי נמנעים. כל בני האדם מודעים לעובדה שהם בשלב מסויים ימותו ושגם אנשים קרובים להם ימותו. הם נאלצים להתמודד גם עם הפחד הזה למות ועם הפחד שיקיריהם ימותו, וגם עם זה שהם עצמם ושיקיריהם אכן ימותו, כלומר עם הכאב העצום שבאובדן.
לעומת זאת מי שלא נולד לא יחווה לעולם אובדן של יקירים ויקירות. יהיו מי שאולי יטענו שנכון אמנם אבל אותו אדם שלעולם לא יווצר גם לא יחווה יקירים, וגם זה נכון, אבל מי שלא נוצר לעולם לא ירגיש צורך בכך או ייפגע מכך שלא חווה יחסים עם יקירים מכיוון שמעולם לא היה קיים ולכן מעולם לא השתוקק לשום דבר לרבות יחסים עם יקירים.
חזרה לאופציית ההתאבדות, זה לא מוסרי לכפות על אנשים מצב שהאפשרות היחידה לצאת ממנו, מנוגדת לנטיות הביולוגיות הכי בסיסיות שלהם, מפחידה אותם, בלתי חוקית, עלולה להיות מזוויעה אם לא תסתיים במוות, ותפגע ביקירים אם כן תסתיים במוות. המון אנשים תקועים במצב הבלתי אפשרי ובלתי נסבל הזה בו הם סובלים מחייהם אבל לא מסוגלים להביא את עצמם לסיים אותם. העובדה שהאופציה להפסיק את סבלם כל כך גרועה הופכת את החיים לאפילו גרועים יותר. זה מאד לא הוגן לכפות על אנשים להרוג את עצמם אם הם סובלים מהחיים שנכפו עליהם. זה לא פתרון אלא לקרבן אותם פעמיים.