הטענה הזו נועדה להסיח את הדעת מהטענות העקרוניות נגד ילודה באמצעות התמקדות לא רלוונטית בגופו של אדם במקום בגופו של עניין. כמו כל טענה, גם טענות נגד ילודה צריכות להשפט בפני עצמן ולא בהתאם לדימוי שיש לאנשים על תומכי הטענות. מה גם שהדימוי הזה לא נכון. אנחנו לא אנשים מדוכאים ואפילו לא פסימיים במיוחד. לו היינו כל כך פסימיות היינו מתקשות להיות אקטיביסטיות. אנחנו אקטיביסטיות כי אנחנו לפחות במידה מסויימת אופטימיות לגבי האפשרות לשנות את התפיסות של לפחות חלק מהאנשים לגבי רבייה.
אנחנו לא מתנגדות לרבייה כי אנחנו בעצמינו בדיכאון אלא אם כבר מחשש שמי שיווצר ילקה בדיכאון. וכי דיכאון זה רק חלק ממסכת שלמה של סיכונים המלווים חיים של אדם אשר כל אחד מהם צריך להשקל לפני יצירת אדם. זו נטילת הסיכונים ללא הסכמתם של אלו שמושמים בסכנה, וכמובן הסיכונים עצמם, שבמרכז תשומת ליבנו. והסיכונים האלו הם עובדתיים, לא השלכה שאנחנו עושים מהחיים הפרטיים שלנו על החיים של אחרים. הקשר היחידי בין דיכאון לבין אנטי-נטליסטיות הוא החשש שלנו שיווצרו אנשים שיסבלו מדיכאון.
הדרך הפשוטה ויחד עם זאת הנלוזה ביותר להפוך טענה לבלתי לגיטימית היא לנסות לצייר את הטוען שלה כבלתי לגיטימי. אבל זה לא רציני. על המתנגדים לנסות למצוא כשלים בטיעונים לא בטוענים.
איפה בטיעונים שלנו יש משהו שקשור בחוויה אישית שלנו? בסיפור החיים שלנו? אנקדוטה פרסונלית כלשהי? אין, ולא במקרה. אין כי אנחנו מבינות שזה לא עלינו.
אנשים שמפנים אצבע כלפינו באופן אישי מעידים על זה שאין להם הרבה מה לומר על הטענות עצמן. אנחנו לא באים ממקום אישי. לא היו לנו אישית חיים קשים באופן מיוחד או חוויה הורית קשה או שום דבר כזה. וגם לו היתה למי מאיתנו, זה ממש לא הבסיס לאף אחת מהטענות שלנו ולכן זה לא רלוונטי.
למעשה רובנו בעיקר חיוביים, שמחים ואופטימיים. ואין שום סתירה בין זה לבין אנטי-נטליזם שכן זו עמדה המביעה התנגדות מוסרית ליצירת חיים חדשים, לא התנגדות להנות מחיים שכבר קיימים. הבעיה היא עם זה שאנשים מייצרים חיים, לא עם זה שהם ‘עושים חיים’.
אנטי-נטליזם לא מחייב בשום צורה תפיסה חד מימדית ושלילית של החיים. בהחלט אפשר לתפוס אותם באופן רב-מימדי ומורכב, ולראות בהם גם דברים טובים. לא צריך לחשוב שאין שום דבר טוב בחיים על מנת להתנגד ליצירת חיים חדשים, מספיק להכיר בכך שיש גם המון רע בחיים לצד הטוב, ושעם כל יצירת חיים חדשים מתחדשת האפשרות לחשיפת מישהו לרע שבהם. הבעיה המרכזית עם יצירת חיים חדשים היא לא שאין בהם שום דבר טוב, אלא שיש בהם המון רע, ואנחנו אף פעם יכולים לדעת או להבטיח מראש שהחיים שאנחנו ניצור יהיו טובים. הבעיה המרכזית עם יצירת חיים חדשים היא שאומללות היא אופציה עבור כל אחד ואחת בכל מקום ובכל עת. אפשר להכיר בכך שיש בחיים דברים טובים לצד הכרה בכך שהם גם מאד מסוכנים, שברירים ופגיעים. אנשים לא צריכים להיות שליליים ומדוכאים על מנת להכיר בכך שיצירת חיים חדשים היא הימור על החיים של מישהו אחר, בלי הסכמה, ומבלי שזה יהיה הכרחי. ואנשים מכל הסוגים צריכים להכיר בכך שזה תמיד פסול מוסרית.
לולא היינו אנשים חיוביים היינו מתקשים לקחת חלק פעיל בארגון שהוא בהחלט חיובי. אנחנו רואות את התנועה שלנו כמאד חיובית. אחד המסרים המרכזיים שלנו הוא להתמקד בבעיות שכבר קיימות במקום ליצור חדשות. הרעיון להתמקד בפתרון בעיות קיימות איננו שלילי כלל אלא חיובי מאד. המוטיבציה המרכזית של כולנו היא ללא ספק להפחית סבל בעולם, איך הפחתה של דברים שליליים זה שלילי?