לצד הפגיעות הודאיות שיגרמו לכל שיווצר, ולצד הפגיעות הפוטנציאליות שעלולות להגרם לכל מי שיווצר, לא פחות חשוב, ובעיני רבים אף יותר חשוב, הן הפגיעות הודאיות שייגרמו לאחרים על ידי מי שיווצר והפגיעות הפוטנציאליות שייגרמו לאחרים על ידי מי שיווצר.
אף אדם לא יכול לחיות ללא פגיעה כלשהי באחרים, בבני אדם אחרים ובטח בחיות ממינים אחרים. גם אם בני אדם ישתדלו מאד להמנע מפגיעה באחרים במהלך חייהם, זה בלתי אפשרי. הפגיעה באחרים היא בלתי נמנעת והיא בהיקפים גדולים מאד, הרבה יותר ממה שאנחנו רוצים לחשוב. אין כמעט שום דבר בחיי היומיום של בני אדם שאינו כרוך או שיצירתו לא היתה כרוכה בפגיעה באחרים. הבתים, הערים, הבגדים, הרהיטים, מוצרי החשמל, אמצעי התחבורה, מוצרי הקוסמטיקה, הנעליים, הטלפונים, צריכת האנרגיה, התרופות, חומרי הניקיון, ובודאי המזון, גורמים הרבה סבל להרבה יצורים חשים אחרים.
כל מוצר שהילד שלכם ירכוש מייצר כל כך הרבה נזק אפילו עוד לפני תהליך ייצורו. כל מוצר היה אוסף של חומרי גלם שכל אחד מהם הופק איכשהו, אם זה עץ שנכרת, מים שנשאבו, כימקלים שסונתזו, או חיה שעונתה כל חיה במשק כלשהו. וכל “חומרי הגלם” האלו שלכל אחד כבר יש מחיר מבחינת פגיעה באחרים, שונעו איכשהו למפעל הייצור של המוצר. שינוע משמע אנרגיה ואנרגיה, לפחות כרגע, משמע עוד שריפת דלקי מחצבים ולכן עוד פליטות של פחמן דו חמצני ולכן תיגבור של שינויי האקלים. אחרי איסוף חומרי הגלם, תהליכי הייצור של המוצר הסופי עצמו יגבו מחירים נוספים בדמות אנרגיה ופסולת, ואז עוד שינוע (שזה עוד אנרגיה) ממפעל הייצור למחסן הספקים. משם עוד שינוע לחנויות ההפצה, במקרה הטוב במרחק קצר מהצרכן, אבל בדרך כלל מאות אם לא אלפי קילמוטרים שכן אנחנו חיים בעולם מאד גלובלי וסופר צרכני כך שהמון מוצרים מגיעים מחו”ל וזה שינוע עם מחיר עוד יותר גבוה. הצרכן מגיע לחנות על מנת לרכוש את המוצר איכשהו (לפעמים ברגל אבל בהמון מקרים עם רכב פרטי), וכשהוא מסתיים להשתמש בו הוא משליך את כל מה שנשאר ממנו, שבמקרה הכי טוב זו רק אריזה אחת מנייר, אבל בדרך כלל כמה אריזות העשויות מפלסטיק ושקית ניילון חד פעמית לקחת את המוצר הביתה.
וכל התהליך הזה, כמו רוב תהליכי הייצור, מצריך המון מים. בני אדם מבזבזים המון המון מים ולא רק עבור שתייה, אלא גם על השקייה של גינות הנוי שלהם, השקייה של המזון שהם מגדלים, השקייה של החיות שהם צורכים, קירור של ייצור תעשייתי, ייצור אנרגיה מכל הסוגים (לא רק הידרואלקטרית), ניקוי של בתיהם, רכביהם, גופם ובגדיהם. ובגדים צורכים המון מים לא רק כי שוטפים אותם לעיתים תכופות אלא גם כי תהליך הייצור שלהם מבזבז הרבה מאד מים, במיוחד ייצור חומרי הגלם. ותעשיית הבגדים לא רק מבזבזבת המון מים היא גם מזהמת המון מקורות מים באמצעות פליטה של כימיקלים רבים המעורבים בתהליך הפקת ייצורם של בגדים רבים. תעשיית הבגדים העולמית גם בדרך כלל מעורבת בניצול עובדים. רוב סדנאות היזע בעולם הן של תעשיית הטקסטיל וההנעלה. כל בנאדם מוכרח להתלבש ובני אדם יצרכו המון המון בגדים במהלך חייהם. ובכך מבלי מישים, מבלי לפגוש אף פעם אף קורבן של כל פריט לבוש שהם יצרכו, הם גורמים המון נזק, בהמון צורות, להרבה אחרים.
ודוגמת הבגדים מאד אופיינית לנזקים שבני אדם גורמים כי רוב הנזק שהם גורמים קורה מבלי שאנשים בכלל מודעים לכך או שאכפת להם מזה, ולראייה רובם המוחץ של בני האדם אפילו לא מוכנים לוותר על הפגיעה ההרסנית ביותר שלהם למרות שהיא גם הקלה ביותר לויתור וזה כמובן מזון מן החי. הדרך הטובה והקלה ביותר לצמצם את הסבל הגדול ביותר שכל אדם גורם הוא להמנע מתזונה מהחי, ובכל זאת רובם הגדול של בני האדם, צורכים מוצרים מהחי. ולא שדרכים אחרות בהם בני אדם מזינים את עצמם נטולות סבל, רחוק מזה, כל ייצור מזון, בטח דרך חקלאות גם אם הא צמחית הוא מאד פוגעני כלפי רבים אחרים, אבל מזון מן החי נמצא בפסגה ללא תחרות, והיום יותר מתמיד קל לוותר עליו, ובכל זאת רובם הגדול של בני האדם לא עושים זאת. הסיכוי שילדכם יימנע ממוצרים מהחי במשך כל חייו מאד נמוך, וכאמור הוא לא ימנע מפגיעה המונית משמעותית באחרים גם אם כן מהסיבה הפשוטה שייצור מזון מכל סוג פוגע באחרים.
המציאות האכזרית בעולם בו אנו חיים היא שלא ניתן לחיות שלא על חשבון אחרים. זו פשוט לא אופציה. גם טבעונים מודעים סביבתית וחברתית לא יכולים שלא לפגוע באחרים. רק פרישות מוחלטת מחיים מודרניים אולי יכולה להביא אנשים למצב בו הם מקיימים את עצמם שלא על חשבון אחרים. אבל כמובן שזו לא אופציה ריאלית עבור כמעט כל האנשים בעולם היום. רק התנזרות מוחלטת מצריכה, חקלאות, יצירת פסולת, שימוש בחשמל, ובודאי שצייד, יכול להתחיל להיות בסיס לחיים ללא פגיעה באחרים. כל אופציה אחרת מחייבת את זה.
יצירת עוד ועוד אנשים משמע עוד ועוד יצורים שיוקרבו בשביל לקיים אותם. ושוב, זה המצב גם במקרה שהילדים שלכם יהיו טבעונים עם מודעות סביבתית מפותחת והשתדלות אמיתית לחיות באופן מינימליסטי. זה פשוט לא מספיק כהצדקה מוסרית מכיוון שלא סביר שיהיו מי שיוקרבו אבל יקבלו את הקרבתם במקרים של השתדלות. יצורים חשים אחרים לא רוצים להפגע נקודה. השתדלות לא לפגוע באחרים זה לא מספיק כי אחרים לא רוצים להפגע ולא היו מסכימים להקריב את עצמם עבור בני אדם, עבור הילדים שלכם, לו מישהו היה טורח להתחשב בעמדתם בנושא. אנחנו בחברה האנושית סלחנים כלפי מאמצים כאלו, אבל לקורבנות הישירים עצמם אין שום סיבה לאמץ את אותה גישה מתפשרת. מבחינתם לא סביר ששום דבר מעבר לאפס פגיעה בהם יתקבל בהבנה. אנחנו, מזויתינו אולי מסתכלים על הפגיעה בהם בתור נזק מינימלי, אבל עבורם זה לעיתים קרובות נזק מקסימלי בכל מה שיש להם שזה החיים שלהם.
מאחר ולא סביר שהילד שתייצרו יבחר לגדל לעצמו את כל המזון שלו בעצמו, יבנה את ביתו בעצמו ומחומרים ידידותיים לסביבה בלבד, ינוע באמצעות רגליו ואופניו (הלא חשמליים), יתפור את בגדיו בעצמו או ירכוש אותם ממקומות בהם מקפידים על זכויות עובדים, תקנות סביבתיות מחמירות, ולא משתמשים בחומרים מהחי, ייצור לעצמו חשמל בו ישתמש באופן מינימלי, לא ישתמש במוצרים עם סוללות כמו מחשבים וטלפונים, ינקה את בגדיו וחפציו באמצעות חומרים בלתי מזיקים וכ”ו, אלא סביר יותר שיחיה חיים צרכניים מודרניים טיפוסיים, הקף הנזק של הילד הזה יהיה עצום. רק מפני שאנחנו בקושי טורחים לחשוב על כך, אנחנו מקבלים כמובן מאליו את היקף הפגיעה הכל כך עצום באחרים של כל אדם בעולם.
סיבה נוספת לכך שפגיעה באחרים היא כל כך מובנית מאליה זה שהיא בלתי נמנעת. אבל זה שפגיעה באחרים היא כורך המציאות, לא מהווה תירוץ ליצור אנשים בכל זאת שכן אי אפשר להמנע מזה אלא להיפך, זה שאי אפשר להמנע מעוול המלווה בהכרח בפעולה מסויימת אלא אם נמנעים מהפעולה זו לא סיבה להכשיר את העוול אלא בדיוק הסיבה להמנע מהפעולה.
רבים מזלזלים בפגיעה באחרים מסיבות מוטות ובלתי מתקבלות על הדעת כמו המין הביולוגי של הנפגע. אבל סבל זה סבל לא משנה לאיזה מין ביולוגי שייך הנפגע, ולכן אין שום הצדקה להפחית מחשיבות הסבל של אינדיבידואלים ממינים אחרים.
המבט האנושי הוא כמובן סופר אנתרופצנטרי אבל ברור שכל היצורים אותם אנחנו מכנים מזיקים כי הם אוכלים חלק מהמזון שבני אדם מגדלים בעולם, מכנים את בני אדם שטנים. הם מכרסמים חלק מהמזון שבני אדם מגדלים לעצמם, בני אדם לעומת זאת מאביסים אותם בכמויות רעל עצומות שאגב כך פוגעות בהרבה יותר יצורים מאשר אלו אליהם הרעלים מכוונים. פשוט מבחינת בני אדם העולם הזה הוא שלהם ולרשותם ומותר להם לעשות בו ככל העולה על רוחם כי הם הכי חזקים. אנשים רבים נוטים להצדיק את העליונות שלהם על חיות ממינים אחרים באמצעות הטיעון הזה, אבל בתוך המין האנושי אותו רציונל ממש לא מקובל עליהם. אף אחד לא יאמר (לפחות לא בקול רם) לקורבנות של זוועות אנושיות אין מה לעשות החזק שולט. גם בבית משפט אנושי הטיעון הזה לא יתפוס. אבל מול מינים אחרים זה עובר אפילו בלי למצמץ.
בני אדם מייצרים בכוונה יצורים חשים עם מחלות למינהן, כולאים אותם, מבודדים אותם מבני מינם, משפחתם, וסביבתם הטבעית, ומבצעים בהם ניסויים אכזריים במיוחד. זה בלתי מוסרי ובלתי צודק לכלוא, להכאיב, לבודד, לגרום שלל מחלות ופגמים באופן מכוון, ולהרוג חיות לא אנושיות על מנת לעזור לחיות אנושיות. לא נקבל את זה בשום אופן במקרה של נסיינים אנושיים.
אל מול זה יהיו שיטענו שאין ברירה הרי לא ניתן לבני אדם לסבול ממחלות למינהן. אבל יש ברירה והיא לא ליצור בני אדם כדי שלא יחלו ויסבלו מכל מיני פגמים ובעיות ואז כתוצאה מכך שהם כן, לגרום לכך שעוד יצורים חשים יחלו ויסבלו על מנת אולי למצוא פתרונות או להפחית את הסבל של בני אדם. בני אדם טוענים שאין ברירה בהקשר הזה רק כי יש בידם לנצל את כוחם על מנת לעשות את זה לחיות ממינים אחרים, וכי הם לא מוכנים לקבל את הרעיון שלא חייבים לייצר קורבנות אנושיים פוטנציאליים נוספים. אבל זה רע מאד לפגוע בחיות לא אנושיות על מנת להקל סבל אנושי וזה רע מאד שיש סבל אנושי. אז לא ליצור אנשים חדשים זה פתרון לא רע לשתי הבעיות האלו.
ואגב חשוב להזכיר בהקשר הזה, שגם אנשים שמתנגדים לניסויים בבעלי חיים, נאלצים לתמוך בהם בצורה עקיפה כמו מימון באמצעות מיסים, ובצורה ישירה כמו רכישת מוצרים שנוסו על בעלי חיים. כלומר, כמו במקרים רבים של פגיעה באחרים, ליצור אנשים חדשים, זה ליצור אנשים שיתמכו בניסויים אכזריים ביצורים חשים גם אם הם מאד יתנגדו לכך כאשר יגדלו ויבינו במה הם אולצו לתמוך.
חלק מנסים להתחמק מדיון רציני ומלקיחת אחראיות על פגיעה באחרים כשהם טוענים שאת הבעיות האלו אפשר לפתור. זו התחמקות מדיון רציני ומלקיחת אחראיות כי לא סביר שטיעון כזה יישמע ברצינות מאנשים שלוקחים ברצינות את הבעיות האלו ומקדישים מזמנם וממרצם על מנת לפתור אותם, אלא מקסימום חצי דקה מזמנם ומעט ממרצם על מנת לעלות את התירוץ הזה. ובכל אופן, כפי שכתבנו קודם זה לא נכון. המנעות מפגיעה היא פשוט בלתי אפשרית. אנחנו יכולים להרחיב מדוע בני אדם לא יכולים לחיות ללא פגיעה באחרים גם אם ממש ינסו, אבל בעולם כמו שלנו מאמץ כזה יהיה כל כך מעבר לצורך, במיוחד במדינה כמו שלנו, בה אנשים נוסעים ברכבים זוללי דלק למסעדה בה יזללו סטייקים וישתו קולה מבקבוק פלסטיק חד פעמי. אנשים גורמים נזק אדיר לאחרים בחצי שעה, אז להמנע מכל נזק לאחרים בחיים שלמים?!
רק בגלל שכל כך התרגלנו לפלסטיק אנחנו לא עוצרים לחשוב כמה זה מטורף שכולנו משתמשים באופן יומיומי בכמות אדירה של חומר שלא מתפרק, שמופק באופן פוגעני, ושפוגע באחרים בצורה קשה אחרי שהוא נזרק, בדרך כלל אחרי שימשו אחד בלבד בידי בני אדם.
פלסטיק לא מתפרק לחומר אורגני בלתי מזיק אלא לחלקיקים קטנים יותר של פלסטיק הנקראים מיקרופלסטיק, וחלקיקים אלו מוצאים את עצמם בכמויות אדירות בגופם של חיות ימיות שכן רוב הפלסטיק בסופו של דבר מושלך לים. כלומר חיות ימיות רבות מורעלות למוות אחרי גסיסה איטית כתוצאה מספיגת מיקרופלסטיק, כי לבני אדם אדם מאד נוח לזרוק משהו לפח אחרי שימוש אחד בלבד. עוד דבר שלא חושבים עלו בהקשר הזה רק בגלל שכל כך התרגלנו ובגלל שמבחינתינו בני האדם כל הפלנטה הזו היא שלנו ולרגלינו, רק בני אדם מייצרים פסולת. אין דבר כזה פסולת בטבע. תמיד למישהו יש משהו לעשות עם משהו אחרי שמישהו אחר השתמש בו. רק בני אדם מייצרים, ועוד מיליארדי טונות בשנה, של דברים שלאף אחד אין מה לעשות איתם אחרי שבני אדם השתמשו בהם, חלק גדול מאד רק פעם אחת.
פסולת רחוקה מלהיות בעיה אסתטית בלבד. הקישור בין פסולת לסביבה יפה ונקייה זה כשל חינוכי. השלכת פסולת, וחשוב מכך ייצור מוצרים שיהפכו לפסולת זה קודם כל ולפני הכל זיהום סביבת החיים של אחרים. זאת מכיוון שרובו הגדול מגיע לאוקיינוסים או מוטמן איפשהו. אבל מאחר ובכל מקום יש אחרים, גם אם בני אדם נוטים להתעלם מזה ולא להקדיש לכך אפילו שנייה של מחשבה, השלכת פסולת היא זיהום הבית של מישהו אחר. כל מה שלא מתפרק, ומהר, לחומר אורגני ללא פליטות של מזהמים אחרים לא צריך להיות מיוצר. לא ידוע לנו מה אחוז הייצור האנושי שעונה על הקריטריון הזה אבל סביר להניח שמדובר באחוזים בודדים בלבד.
אחרים טוענים בטעות שזה מאבק טבעי והאדם ניצח ויש לו זכות לחיות כאן כמו למינים אחרים. אולם מאחר והפגיעה של האנושות בכלל ושל כל אדם בפרט גדולה לאין שיעור מזו של כל פרט מכל מין ביולוגי אחר, זה פשוט עיוות להציב במשוואה את האדם מול קורבן נקדותי שלו. זה הקיום של אדם אחד מול במקרה הכי פחות גרוע אלפים של יצורים חשים אחרים, וסביר להניח שהרבה יותר. פשוט קשה מאד לאמוד את מספר הנפגעים או את חומרת פגיעתם של כל מי שמקור המים שלו זוהם על ידי כל חומרי הניקוי שאדם אחד השתמש בו במהלך חייו. קשה לאמוד את כמות הנפגעים מכל הרעלים שכל אדם פיזר במהלך חייו דרך כל המזון שהוא אכל. קשה לאמוד את כל כמות הנפגעים מכל הפלסטיק שאדם השליך במהלך חייו. קשה לאמוד את כמות הנפגעים מכל העצים שאדם כרת, כל המתכות שאדם כרה, כל הדלקים המחצביים שאדם שרף, כל המים המתוקים שאדם בזבז, וכל הכימקליים שאדם פיזר לאויר והשליך לים.
זה ממש לא המצב שאדם אחד עומד מול יצור אחר אחד ואז זה לגיטימי מצידו להעדיף את עצמו על אחר. המצב הוא שזה אדם אחד מול ככל הנראה רבבות יצורים שהם קורבנותיו. איך אפשר להצדיק יצירת אדם בידיעה שבמהלך חייו הוא יפגע ברבבות אחרים? לו ניתן היה לדעת מראש שאדם יפגע במהלך חייו ברבבות בני אדם אחרים סביר להניח שהוריו היו מוותרים על יצירתו. רק בגלל שרוב הקורבנות של רוב בני האדם הם יצורים לא אנושיים אנשים מרשים לעצמם ליצור אנשים חדשים חרף הנזק האדיר שהם יסבו לאחרים, נזק שייגרם על ידי כולם גם אם לא יתכוונו לכך, גם אם יחונכו מגיל צעיר להתחשב ולהיות אכפתיים, פשוט כי אי אפשר אחרת.
ולמרבה הצער רוב בני האדם לא פוגעים רק כי אי אפשר אחרת. הלוואי וזה היה נכון כי אז העולם היה הרבה פחות נוראי. אבל המציאות האכזרית היא שבני אדם רבים פוגעים באחרים לא כי הם לא יכולים אחרת אלא פשוט כי הם יכולים.
יצורים ממינים רבים אחרים גם פוגעים באחרים, אבל אף מין לא מתקרב אפילו למימדי הפגיעה ולהיקפי הנזק שגרמו, גורמים ויוסיפו לגרום בני אדם אם ימשיכו להתרבות.
בני אדם פוגעים זה בזה ובמינים אחרים משחר ההיסטוריה. הנזקים שלהם התחילו בקטן כי הם היו מין קטן בשיעורו אבל מהר מאד היקפי הנזק שלהם גדלו למימדים מפלצתיים שלא נראו אי פעם.
אפילו אם ניקח בחשבון “רק” את הנזק שבני אדם גרמו, גורמים ויגרמו לבני אדם אחרים זה לגמרי יותר ממספיק על מנת להסיק שהם לא צריכים להתרבות.
יש מאבקים גם בקרב מינים אחרים אבל כמובן שכל זה לחלוטין מתגמד אל מול מלחמות אנושיות. זה פשוט לגמרי לא בר השוואה משום בחינה. ההרס האנושי באמצעות מלחמה כבר הגיע לכדי מימוש בקנה מידה עולמי כמה פעמים ואין ערובה לכך שזה לא יקרה שוב בעתיד הנראה לעין. ניסיונות לרצח עם התחוללו לאורך ההיסטוריה ללא הפסק. וניסיונות לטיהורים אתניים בקנה מידה קטן יותר ככל הנראה התרחשו ומתרחשים בכל רגע ורגע. ולכך יש להוסיף מלחמות בכל מיני היקפים עם כל מיני מטרות.
מלחמות זה עוד רעיון מטורף לחלוטין שרק בגלל שכל כך התרגלנו אליו אנחנו מקבלים אותו כחלק מהחיים. אבל זה שהוא חלק מהחיים האנושיים לא הופך אותו לפחות מטורף אלא דוקא את החיים האנושיים ליותר מטורפים.
בני אדם רבים חרדים או לפחות זזים באי נחת מול תוכניות טבע, אבל האופנים המשוכללים והאכזריים שהם המציאו על מנת לא רק להרוג זה את זה אלא גם לאיים, לענות, להשפיל, לסחוט, או להכאיב לשם הנאה, הם אכזריים לאין שיעור לעומת כל מה שאי פעם מין אחר אחר עשה.
בניגוד למינים אחרים, בני אדם מענים ורוצחים גם מסיבות שאינן קשורות להגנה מפני סכנות מוחשיות, מזון, או במסגרת מאבקים טריטוריאליים, אלא כחלק מהקרבות פולחניות, פחד מהשונה (גם אם ממש לא מאיים), שנאה, קנאה, מחלוקות דתיות, מחלוקות פוליטיות, וכ”ו.
יש מקרים של אונס לצרכי רבייה בטבע. אבל בני אדם הם היחידים שאונסים ממש לשם הפגיעה באחרים. בני אדם לא אונסים כדי להתרבות או בגלל קושי להתמודד עם יצרים מיניים, אונס בחברה האנושית הוא קודם כל ולפני הכל אקט אלים שנועד להכאיב ולהשפיל מישהו אחר. בני אדם אונסים גם כחלק מטקטיקת צבאית. וכשבני אדם אונסים למטרות רבייתיות זה כחלק משיטה לקדם טיהורים אתניים. הם כופים על קורבנות האונס שלהם ללדת ילדים של עם אחר ובכך מבחינתם מבצעים טיהור אתני של העם בו הם רואים אויב.
בני אדם משעבדים זה את זה. עד היום. הצורה השתנתה אבל הרעיון נשמר, אנשים עובדים בעבודות מפרכות, המון שעות, בתנאים תברואתיים גרועים מאד, בשביל שכר זעום, ומבלי שום אפשרות להחלץ מהמצב הזה.
בני אדם חוטפים ילדות והופכים אותן לשפחות מין בשביל כסף. זה קורה משחר ההיסטוריה ועד היום.
בני אדם מכריחים ילדים להרוג את בני משפחתם והופכים אותם לחיילים בגיל מאד צעיר.
ככל הנראה רבים ירצו לטעון שהרוב לא לוקח חלק בזוועות האלו, אבל למרבה הצער זה ממש לא מדויק. דרך מיסים ודרך צריכה של מוצרים רבים בני אדם בהחלט נוטלים חלק בזוועות רבות גם אם אין להם כוונה ישירה ומודעת לעשות זאת. דרך נוספת בה בני אדם לוקחים חלק בזוועות שבני אדם גורמים לבני אדם אחרים היא באמצעות אישור שלהם אותו הם מביעים דרך אי התנגדות, דרך מימון עקיף ולפעמים ישיר, דרך בחירה ותמיכה במשטרים מוסדות ותאגידים פוגעניים, ודרך בחירת מנהיגים מסויימים עם אג’נדות הרסניות.
שתיקה לזוועות בסדר גודל הזה הוא לכל הפחות הסכמה והרבה פעמים גם תמיכה.
למי שתוהה איך אנחנו טוענים שבני אדם הם יצור כל כך פוגעני והרסני וגם מבקשים להגן עליו מפגיעות הקיום, אז כמובן שאין שום סתירה בין הטענה שלא צריך להתרבות כי בני אדם ייפגעו בעצמם וכי בני אדם יפגעו באחרים. שתי הטענות חיות יחד בשלום. בני אדם לא צריכים להפגע ולא צריכים לפגוע באחרים. שתי הטענות מחזקות את אותה מסקנה, והיא שבני אדם לא צריכים להתרבות.