זה לא הוגן ליצור אנשים בעולם לא הוגן. והעולם בהחלט לא הוגן באופן בסיסי. בהקשר של רבייה, למשל, ברור שאף אחד לא עשה שום דבר טוב או רע לפני שנוצר ולכן בהתאמה יש לו מזל רע או טוב בחיים, ובכל זאת זה מה שקורה לכל מי שנוצר. כל מי שנוצר נולד בתוך גוף מסויים, עם מטען גנטי מסויים, עם נטיות אישיותיות מסויימות, בסביבה רחמית מסויימת, עם גירויים מסויימים בזמן ההיריון, להורים מסויימים, למשפחה מורחבת מסויימת, בסביבה מסויימת, לחברה מסויימת, בתקופה מסויימת וכ”ו, והתנאים האלו אף פעם לא שווים בין כל הנולדים. יש כאלו ששפר עליהם גורלם ויש שיוולדו למציאות קשוחה ואכזרית. וזה ככה בלי סיבה. אין צידוק או הוגנות. אף אחד ממי שנולד לא עשה שום דבר בכדי לקבל את תנאי הפתיחה שקיבל לטוב או לרע. זה ממש לא הוגן.
הרבה פעמים התגובה לכך היא אין מה לעשות אלו החיים. אבל יש מה לעשות וזה למנוע את חוסר הצדק הזה על ידי המנעות מיצירת אנשים ובדיוק בגלל שאלו החיים.
איך זה הוגן ליצור מישהו שכל כך הרבה דברים כבר נקבעו עבורו מראש? איך זה הוגן שמישהו נולד לתנאים מסויימים שלא בחר ולא עשה דבר על מנת לזכות בהם או לסבול מהם? איך הגרלה שכל כך הרבה רכיבים בה לחלוטין שרירותיים זה הוגן? איך זה הגיוני שכל אדם מתחיל את חייו עם שורה של רכיבים סופר קריטיים לכל החיים שלו מבלי שהוא בחר אף אחד מהם, בקושי יכול להשפיע על כל אחד מהם או לנטרל לגמרי את ההשפעה הראשונית שלהם על חייו, והוא קיבל אותם בלי שום סיבה מוקדמת שקשורה אליו באיזושהי צורה?
עוד לפני שאנשים הספיקו לעשות דבר בחיים שלהם, הם נענשים או זוכים בשלל רכיבים קריטיים שישפיעו על כל חייהם. לאף אחד לא מגיע להיוולד עם מחלה קשה, להורים מתעללים, לעוני מחפיר ותת תזונה, עם נטיות אישיותיות בלתי נסבלות, מראה חיצוני הנחשב מאד לא נחשק חברתית, בחברה אלימה ודכאנית, או לחלופין להיוולד בריא לחלוטין וללא נטיות לא בריאות, להורים אכפתייים קשובים ומודעים, לרווחה כלכלית משמעותית, עם קווי אופי נחשקים, מראה חיצוני נחשק, בחברה פתוחה וסובלנית. אין מגיע, אין חלוקה צודקת ואין שום הוגנות.
העולם הוא מקום בו לאנשים טובים קורים דברים רעים ולאנשים רעים קורים דברים טובים. האמירה הזו אולי קצת פשטנית מידי אז נאמר שאין שום קשר הכרחי (ולמעשה הרבה פעמים יש קשר מקרי לחלוטין) בין סיבה ותוצאה בהקשר של האופן בו אנשים מנהלים את החיים שלהם והרווחה הפרטית שלהם. אנשים יכולים להיות מאד מחושבים ואחראיים, לנהל אורח חיים בריא ולהשתדל להיות נעימים וסובלניים ועדיין להיות לחלוטין אומללים ובודדים. לעומת זאת אין שום ערובה לכך שכל מי שנוהג בחוסר אחראיות, לא מחושב, לא מתחשב, לא נעים ולא סובלני לא יחיה ברווחה אישית גבוהה.
הורים יכולים לעשות כל מאמץ על מנת שלילדים שלהם יהיו חיים טובים, והילדים שלהם יכולים להשתדל להיות אנשים טובים, ובכל זאת בגלל שהעולם כל כך לא הוגן, יהיה להם רע מאד.
זה לא הוגן ליצור אנשים בעולם שלא משנה מה תעשה, דברים גרועים יכולים לקרות לך ולילדים שלך.
זה לא הוגן ולא צודק ליצור אנשים בעולם כל כך לא הוגן וכל כך לא צודק. ואין שום דבר לא צודק בלא ליצור אנשים. אף אחד לא יקבל יחס לא הוגן אם לא יווצר מאחר ולפני שמישהו נוצר אין מישהו בכלל. זה לא בלתי הוגן לא ליצור מישהו. אבל זה מאד בלתי הוגן ליצור מישהו בעולם כל כך בלתי הוגן.
אנשים עלולים למצוא את עצמם מופלים לרעה בגלל כל מיני תכונות ומאפיינים שהם לא בחרו אף אחת מהן. נכון שהבעיה במקרים האלו היא החברה, אבל מי שנפגע מזה הם אנשים. ואנשים שיוצרים אנשים יודעים את זה. לכן גם אם הם לא אנשים מפלים, גזענים, נצלניים או ביריונים בעצמם, הם מספקים לכל אלו עוד קורבנות.
ושוב חשוב לציין בהקשר הזה, שמכיוון שרבייה זה אף פעם לא הכרחי, ואף פעם לא באינטרס של מי שנוצר, טענות כמו זו כניעה לחברה לא ממש רלוונטיות לעובדה שההחלטה ליצור אנשים פגיעים בעולם פוגעני זו עבירה מוסרית שמבוצעת על ידי הורים שמודעים לכך. הם יודעים מצויין באיזה עולם הם חיים ואילו סכנות יש ומחליטים בכל זאת לקחת את הסיכון על חיים של אחרים. לכן הם לכל הפחות שותפים לדבר עבירה אם לא פשוט אחראים לפגיעה.
רק בגלל שזה כל כך ברור שהחיים לא הוגנים, הורים יכולים למצוא את עצמם עונים לילדים שלהם בזמן שאלו מטיחים בהם שמשהו שהם החליטו עבורם איננו הוגן, “אין מה לעשות, החיים לא הוגנים!”, מבלי לעצור רגע ולחשוב “היי רגע, אם החיים לא הוגנים, למה החלטתנו ליצור עוד חיים?”
התגובה לכך בדרך כלל היא שעולם לא צודק צריך לשנות, לא להמנע מליצור אנשים. אבל גם אם בעיות העולם היו פתירות, קודם צריך לתקן את העולם ורק אחר כך ליצור בתוכו עוד אנשים. איך העובדה שאכן צריך לשנות את העולם מצדיקה את ההחלטה להפוך אותו לעוד יותר גרוע על ידי השלכת עוד ועוד יצורים פגיעים ופוגעניים לתוכו? הטיעון הזה, גם לו היה רלוונטי לעולם האמיתי, כלומר גם אם ניתן היה להפוך את העולם לצודק, סבלני, סובלני, בלתי אלים, שיוויוני, מכיל, פתוח, נגיש לכולם, וכ”ו, לא מכשיר יצירת אנשים כל עוד העולם איננו כזה.
ולו העולם דורש תיקונים כי הוא לא צודק, איך ההחלטה ליצור עוד אנשים בעולם לא הוגן מקרבת את היום בו הוא כן יהיה צודק? איך זה הגון או הגיוני להחליט לייצר אנשים חדשים ולהשקיע בהם את מירב משאבינו מעתה והלאה למרות שהם לא היו קיימים טרם ההחלטה ולכן לא הזדקקו לכלום, בעולם בו יש כל כך הרבה שכבר קיימים וכבר זקוקים למשאבינו?