לאנטי-נטליזם יש יותר מהגדרה אחת. אבל לפני שנכנס לכמה ורסיות הגדרתיות ודרכים להגדיר את הפילוסופיה הזו, בגלל שיש הרבה תפיסות מוטעות והנחות שגויות, אולי כדאי להתחיל דוקא ממה זה לא. אז אנטי-נטליזם זו לא שנאת ילדים, לא שנאת אדם, ולא שנאת חיים.
אנטי-נטליזם זה גם לא מעין מושג גג שתוחם אנשים שהיו מעדיפים לא להיוולד. כמובן שחלק מהאנטי-נטליסטים מרגישים כך, אבל תחושה אישית זו איננה כורח או יסוד בתפיסה האנטי-נטליסטית.
אנטי-נטליזם היא תפיסה אידיאולוגית ערכית שבבסיסה התנגדות מוסרית עקרונית לרבייה.
על פי אנטי-נטליזם רבייה היא תמיד פסולה מוסרית ומטעמים רבים: גרימת סבל לא הכרחי לנוצר, גרימת סבל לא הכרחי על ידי הנוצר, הפרה בסיסית של האוטונומיה של הנוצר, שימת הנוצר בסיכון לא הכרחי, הימור על חיים של מישהו אחר, חריצת גזר דין מוות של מישהו אחר, כפיית חיים חסרי משמעות על מישהו אחר, כפיית חיים שבבסיסם אינם טובים, התייחסות למישהו אחר כאל אמצעי למטרות של אחרים, וכו’.
אנטי-נטליזם אם כן זו איננה התנגדות לרבייה תחת תנאים מסויימים שלכאורה הופכים יצירת אדם לפסולה מוסרית כמו זיהוי מוקדם של פגמים גנטיים או אחרים טרם הלידה, מקרים של צפי של חוסר מסוגלות הורית כמו עוני קשה או בעיות נפשיות כלשהן, מקרים של סביבה מסוכנת כמו מלחמה ממושכת, כיבוש, דיכוי דתי או פוליטי, או בשל “פיצוץ אוכלוסין”. אנטי-נטליזם זו התנגדות עקרונית מוסרית ליצירתו של אדם בלי קשר לזיהוי מוקדם של פגמים מולדים, תנאים סביבתיים, מסוגלות הורית, וכו’, אלא התנגדות לעצם ההחלטה, עצם הרעיון של יצירת מישהו אחר, תמיד ותחת כל תנאי.
לא כל הטיעונים האנטי-נטליסטים הנפוצים מטרתם מניעת סבל. אבל זו ככל הנראה המוטיבציה הנפוצה מאחורי העמדה הזו והיא בהחלט המוטיבציה שלנו. אנשים צריכים להמנע מרבייה על מנת למנוע את הפגיעות שייגרמו למי שיווצר ובידי מי שיווצר. מאחר וזה אף פעם לא הכרחי ליצור מישהו, אבל זה תמיד הכרחי שמי שנוצר יחווה פגיעות כלשהן במהלך חייו, ויגרום פגיעות כלשהן לאחרים במהלך חייו, ליצור מישהו זה תמיד לגרום פגיעות בלתי הכרחיות. ולגרום פגיעות בלתי הכרחיות זה בלתי מוסרי.
העולם מקום מלא סכנות
יצורים חיים מאד פגיעים ולשלל סכנות
זה לא הכרחי ליצור אף אחד
לכן רבייה זה להפגיש שלא לצורך בין סכנות ליצורים פגיעים