זה משנה דברים
המותחן “עברתי במקרה” מספר את סיפורם של חברי הילדות טובי וג’יי, כיום בתחילת שנות העשרים לחייהם, שפורצים לבתיהם של אנשים עשירים מאוד בלונדון ומרססים על הקירות “עברתי בסביבה”.
תזכורת חשובה לפני קריאה: כמו ביקורות אחרות מנקודת מבט אנטי-נטליסטית על סרטים ותוכניות טלוויזיה, גם זו מלאה בספוילרים, אז כל מי שלא צפו בסרט ומתכוונים לעשות זאת, אנא צפו בסרט קודם ואז קראו את הטקסט הזה.
בחזרה לסרט, טובי רוצה לפרוץ לביתו של שופט לשעבר בשם הקטור בלייק, אך ג’יי מסרב, בין היתר משום שהשופט הזה ידוע בסיוע לפליטים ולמבקשי מקלט. טובי אינו משוכנע מתדמיתו הציבורית הקדושה של בלייק והולך לבדו. בדירתו של בלייק, טובי מבחין באור מתחת לדלת נסתרת במרתף והולך לבדוק אותה. טובי נחרד ממה שהוא רואה בתוך החדר דרך העינית. בזמן הזה, בלייק, שנמצא מחוץ לבית, מקבל התראה בטלפון שלו שהאזעקה כבויה ולכן ממהר לשוב לביתו. טובי מצליח להתגנב החוצה מבלי שבלייק רואה אותו, מבצע שיחה אנונימית למשטרה, וצופה בבית מרחוק. המשטרה מבצעת חיפוש בבית, וכדי להפסיקו בלייק שולח איום מרומז לשוטרים: “אני חייב לספר לוויליאם, ויליאם רוי, עד כמה יסודיים השוטרים שלו בהגיבם למתיחות טלפוניות. אני משוכנע שהוא לא יראה זאת כבזבוז זמן. הוא המפקח שלכם, נכון? הוא שחקן סקווש טוב. הוא מצליח לאתגר אותי, בכל מקרה.” זה מצליח לו.
טובי רואה שהמשטרה מיהרה לעזוב וככל הנראה בידיים ריקות, ולכן מחליט לפרוץ שוב. הוא פותח את דלת המרתף ורואה גבר רזה מאוד, מוכה ופצוע יושב על מזרן. טובי שומע שבלייק חוזר ואורב לו בארון. הוא מנסה לתקוף אותו אך מחליק ונופל. בלייק מכה אותו במחבט ונועל גם אותו במרתף.
מאחר שחלפו 72 שעות מאז הפעם האחרונה שמישהו שמע ממנו, טובי נחשב לנעדר. חקירה רשמית נפתחת על ידי המשטרה, ואחת עצמאית על ידי אמו של טובי, ליז. שוטרת עושה את הקישור בין שיחת הטלפון האנונימית אודות מישהו שנכלא במרתף של בלייק, לבין מכתב שנכתב על ידי בלייק ונמצא במגירה של טובי על ידי ליז (ג’יי לקח אותו מתיבת הדואר של בלייק והניח במגירה כדי שאימו תמצא אותו ותמסור למשטרה), לבין היעלמותו של טובי. הבלשית מגיעה לביתו של בלייק ומבקשת ממנו לפתוח את דלת החדר הסודי במרתף, אך רק כדי לגלות שהחדר ריק ומצוחצח. בלייק היה מוכן לכך, אז הוא רצח את טובי ואת האדם השני שהיה כלוא במרתפו, ושרף את גופותיהם יחד עם כל מה שיכול להפליל אותו, במשרפה שהקים במיוחד בשביל זה. הבלשית מוצאת את זה מוזר שהעינית מסתכלת פנימה במקום הפוך ולכן עדיין חושדת בבלייק. הוא מצידו מאוד בטוח בעצמו ואומר לה “זה כל מה שיש לך? חשבתי שאת מאחת החכמות יותר”, זה מכעיס אותה והיא עוצרת אותו.
אבל בלייק מצליח להשתמש בקשריו וחומק מזה.
ליז מתוסכלת מאוד מכך ומבקשת מג’יי לפרוץ לביתו של בלייק. הוא מסרב והיא הולכת לבד. לאחר מאבק קצר, בלייק כולא גם אותה. הוא מראה לה כיצד הוא חותך את ראשו של אחד הקורבנות שלו כדי שיוכל להיכנס למשרפה, ומספר לה שהוא שפך את אפרו של בנה לאסלה.
אחרי שג’יי ניסה להתקשר לליז מספר פעמים, השאיר לה מספר הודעות, וניסה להגיע לביתה מספר פעמים, מבלי לשמוע ממנה, הוא נכנס לביתה ורואה המון דואר זרוק על הרצפה, ופירות רקובים במטבח. הוא מבין שהיא כנראה הלכה לביתו של בלייק לבדה ושהיא כנראה מוחזקת בשבי במרתף שלו. הוא מחליט לפרוץ כדי לשחרר אותה אך מגלה שבלייק עבר דירה. חברתו של ג’יי שהיא סטודנטית למשפטים, סיפרה לו שבלייק עומד להשתתף בחגיגות 300 שנה לבית הספר. ג’יי מחליט לעקוב אחריו לביתו החדש. הוא פורץ אל הבית והם נאבקים. ג’יי מצליח להכניע את בלייק ולקשור אותו. הוא משחרר את מי שנמצא במרתף, מתקשר למשטרה ובורח, לא לפני שמרסס על הקיר “הייתי בסביבה”.
לוותר על המאבק
אתם בטח תוהים למה אני מוצא את הסרט הזה מעניין מנקודת מבט אנטי-נטליסטית, אבל אני חושב שיש כמה זויות אנטי-נטליסטיות שכדאי להזכיר. לדוגמה, שרבייה היא יצירת אדם בעולם לא צודק, שכן הסרט מצביע על פערים חברתיים וכלכליים לא הוגנים, אפילו עם אזכור קצר של קולוניאליזם, ויותר מכך, הוא מראה כיצד אנשים חזקים, כמו בלייק, יכולים להשתמש בכוחם ובקשרים שלהם כדי להתחמק מפשעים חמורים מאוד.
זוית אנטי-נטליסטית נוספת שכדאי להזכיר היא כמה מודלים של הורות גרועה, בדרגות שונות, המודגמים במהלך הסרט. בלייק הופך לרוצח סדרתי כתוצאה מטראומת ילדות שנגרמה על ידי אביו. בלייק מאשים את אביו בכך שהתעלל באמו עד שהביא להתאבדותה, ובלייק, הוא שמצא אותה כשפרקי ידיה חתוכים כשעוד היה ילד. זה היה אחרי שאביו גירש את אימו מביתם ושלח את בלייק לפנימייה כדי שהוא יוכל להיות עם מהגר צעיר שלקח תחת חסותו ומאוחר יותר הפך למאהבו ולשותפו לחיים. זו הסיבה שקורבנותיו של בלייק, לפחות אלה שהוא בוחר במכוון להיות קורבנותיו, הם גברים מהגרים צעירים מאותו מוצא אתני כמו אהובו של אביו. זוהי דרכו החולנית לנקום.
מודלים אחרים של הורות גרועה הם כמובן הרבה פחות קיצוניים, אך עדיין ראויים לאזכור.
אין ספק שהדוגמה הפחות רלוונטית להורות גרועה, ושונה למדי מכל דוגמה אחרת בסרט, היא ליז, שכן היא כלל איננה מזניחה ונראה שבגיל ההתבגרות היא הייתה אם טובה לטובי, וגם לג’יי שהיה אצלם בן בית, וגם עכשיו כשטובי הוא כבר אדם בוגר, אכפת לה ממנו. יחד עם זאת, נראה שזה קורה בעיקר לאחר שהבינה שבנה עלול להיות בסכנה, שכן לפני כן, היא בעיקר לעגה וזלזלה בטובי. היא אמרה לו “מה למדת ביוטיוב היום? כבר פתרת את בעיות העולם?”, ודחקה בו לעשות משהו עם עצמו. בשלב מסוים היא אפילו לוקחת את המפתחות שלו וזורקת אותו מהבית. מכיוון שליז מודעת לכך שבנה מנסה “לפתור את בעיות העולם”, היא צריכה להיות גאה, וחשוב מכך, תומכת מאוד, לא ללעוג לו. עם זאת, המקרה של ליז מורכב ואמביוולנטי הרבה יותר, ושוב, בוודאי הדוגמה הפחות רלוונטית להורות גרועה בסרט, אך אני מוצא אותה ראויה לאזכור בכל זאת.
הוריה של חברתו של ג’יי, נאז, זורקים אותה מביתם משום שהם מתנגדים למערכת היחסים שלה עם ג’יי, ולעובדה שהיא בהריון.
וכנראה הדוגמה החזקה ביותר להורות גרועה (מלבד במקרה של בלייק כמובן) היא אחד המטופלים של ליז (היא פסיכותרפיסטית), בחור צעיר בשם פייסל שחווה לחץ עצום מצד הוריו להיות רופא למרות שהוא מתעניין במחשבים, ושהלימודים הרפואיים גורמים לו חרדה קשה (הוא אפילו לא יכול להסתכל על דם בלי להתעלף). ובכל זאת הוא לומד רפואה כי, במילותיו שלו: “אני כאן כדי לחיות את החלום שלהם. זה מה שבן טוב עושה. הוא מגשים את החזון של הוריו.” ומוסיף כי: ” הם כל כך יתאכזבו אם אנשור מהלימודים. אמא שלי לעולם לא תתגבר על זה.”
בהמשך הסרט אנו מגלים שפייסל לא יכול היה לסבול את זה יותר וניסה להתאבד. ליז מציעה ש”אולי לא באמת רצית למות. אולי ניסיון ההתאבדות שלך היה הדרך שלך להכריז על החיים שתרצה. הדרך שלך לומר להורים שלך את מה שאתה לא מצליח לבטא במילים.” אבל פייסל עונה בביטחון “לא. רציתי למות. רציתי שההורים שלי יבינו שהם אכזבו אותי.”
למרות שאני מוצא את הדוגמה האחרונה מעניינת וחשובה מאוד, אני רוצה להתמקד בהחלטה של ג’יי להפסיק את הפעילות שלו ושל טובי לתמיד. השניים מנהלים את השיחה הבאה:
ג’יי: תשמע, אני לא יכול להמשיך לעשות את זה. נאז בהיריון
טובי: וואו, טירוף!
ג’יי: כן! אני יודע
טובי: היא תעשה הפלה נכון?
ג’יי: ברור שהיא תמשיך עם ההיריון!
כאילו, שנינו מתרגשים.
תראה, אני יודע שזה קצת מפתיע…
טובי: מפתיע? מי רוצה ילד בגיל 23, לעזאזל?
ג’יי: אימא שלך?
טובי: היא לא נחשבת
ג’יי: יו, תקשיב. זה משנה דברים.
אני לא יכול לצאת למשימות נוספות. כן?
אתה יודע שהמשטרה שמה עליי עין ואסור לי לחזור לכלא.
טובי: אף אחד לא הולך לכלא. הכול ידפוק כמו שעון
אתה יודע שאני לא יכול לעשות את זה לבד.
ג’יי: כן, אבל אולי הגיע הזמן שלנו לפרוש
טובי: הגרפיטי היה העניין שלך, ג’מיל. להילחם במערכת, זוכר?!
עכשיו נוותר על המאבק כי יהיה לך ילד?
ג’יי: אבל האם באמת עשינו שינוי?
טובי: הוכחנו שאנחנו יכולים להגיע אליהם. שאנחנו יכולים להיכנס לבתים שלהם מתי שנרצהג’יי: כן, והוכחנו את הנקודה שלנו, אז בוא נתקדם!
טובי: אתה בכלל לא רוצה את התינוק הזה! אתה עושה הכול בשבילה.
ג’יי: לך תזדיין, טובי
טובי: ג’יי, אל תברח לי עכשיו. אני צריך אותך, אחי!
ג’יי: לא, אחי. הילד שלי צריך אותי. כן? לא אתן לו לגדול כמו שאנחנו גדלנו.
שמע, אם אתה רוצה להמשיך לכתוב, תעשה את זה, אבל אל תערב אותי.
כולם יודעים שכולם חיים בעולם לא הוגן ולא צודק. רוב האנשים די אדישים לכך ומתמקדים בחייהם הקטנים. ג’יי לא. הוא מנסה להילחם במערכת. אולי אפשר לפקפק ביעילות המאבק שלו, אבל אין ספק שהוא מודע היטב לכמה העולם לא הוגן מהבסיס. זו הסיבה שכאשר מישהו כמוהו מחליט ליצור אדם, וכתוצאה מכך, כפי שטובי אומר “פשוט לוותר על המאבק כי יש לך ילד?” זה הרבה יותר מדכא.
רוב האנשים כל כך לא אכפתיים, שהם אפילו לא טורחים לחשוב האם עליהם לטרוח לקחת בחשבון את העובדה שהחיים בעולם הזה אינם הוגנים באופן בסיסי, לפני שהם יוצרים אנשים חדשים. אנשים כופים על ילדיהם קיום בעולם שבור ובלתי הוגן כמעט מבלי לחשוב על זה אפילו.
הורים כופים על ילדיהם לחיות בעולם לא הוגן שבו לא משנה מה הם עושים, דברים רעים תמיד יכולים לקרות להם. אף אחד לא בוחר להיווצר, בטח שלא להיווצר בעולם כל כך לא הוגן. קיום בעולם לא צודק באופן כל כך בסיסי נכפה על כולם ללא הסכמתם. העובדה שהדרך היחידה ליצור אדם חדש זה בעולם כל כך לא צודק, לא מהווה תירוץ ליצירת אנשים בעולם כל כך לא צודק. וזה נכון במיוחד מכיוון שאין שום דבר בלתי צודק באי יצירת אנשים. אף אחד לא זוכה ליחס בלתי לא צודק, בלתי הוגן, או פוגעני מאי-יצירתו.
הורים מוכרחים לקחת בחשבון את הכפייה הנוראית הזו כאשר הם שוקלים האם ליצור א.נשים חדשים. א.נשים שבוחרים להתרבות הם משתתפים פעילים בהנצחת העולם הבלתי צודק הזה על ידי השלכת עוד ועוד קורבנות ומקרבנים לתוכו.
הדבר המוסרי לעשות, בהתחשב בכך שהעולם בלתי צודק באופן בסיסי ושיטתי, הוא להימנע מיצירת אנשים חדשים.
וזה בהחלט מצופה ממישהו כמו ג’יי. זאת משום שג’יי מודע היטב לעד כמה העולם הזה לא צודק, ולכך שחוסר הצדק המבני מתחיל עוד לפני שאדם נולד. בהיותו שחור, מהגר, שגדל בבית הרוס, ובעל מודעות חברתית ופוליטית גבוהה, הוא במיוחד מודע לכך שדברים רבים נקבעים מראש עבור כל אדם שנוצר, מן הסתם מבלי שהאדם הזה יעשה דבר בכדי שזה יגיע לו. כולם יודעים שזה מאוד לא הוגן שכל אדם מתחיל את חייו כאשר לכל דבר בהם (כולל גורמים שיהיו בעלי השפעה קריטית על שאר חייו) אין שום קשר לשום דבר שעשה אותו אדם, ושאף אחד לא בוחר היכן להיוולד, למי, את אישיותו, את גופו, את מצבו הפיזי, את המבנה הגנטי שלו וכו. כולם גם יודעים שלעתים קרובות דברים רעים קורים לאנשים טובים ודברים טובים קורים לאנשים רעים, רק שרוב האנשים אפילו לא חושבים על זה, וג’יי חי את זה כל יום. הוא חי את זה כאחד שמודע מאוד למערכת הלא צודקת מבחינה בסיסית, כקורבן שלה וכלוחם נגדה. ואלה סיבות טובות מאוד לא ליצור אדם בעולם.
בהתחשב בעד כמה החיים אינם צודקים באופן בסיסי, יצירת אדם היא תמיד החלטה לא צודקת באופן בסיסי. אבל כאשר אדם הוא, או יכול להיות, כוח של שינוי בעולם הלא צודק הזה, זו החלטה אפילו יותר לא צודקת. וכל אחד יכול, וצריך להיות, כוח של שינוי בעולם הלא צודק הזה.
על פי הערכות העלות הממוצעת של גידול ילד מגיל אפס עד בגרות היא מעל 230 אלף דולר. סכום זה לא כולל עלות של השכלה אקדמית, וגם לא, מה שקורה ברובם המכריע של המקרים, כשהילד נשאר לגור עם ההורים אחרי גיל 17.
והעלות הכספית העצומה איננה הדבר היחיד שיש לקחת בחשבון. אם הורים מקדישים בממוצע כ-3 שעות ביום לילדיהם, עד גיל 18, זה מסתכם בכ-20,000 שעות.
וישנם שיקולים חשובים אחרים שקשה למדוד. קשה למדוד כמה אנרגיה כרוכה בגידול ילדים, אבל זו בוודאי כמות עצומה.
הנקודה היא שלו א.נשים היו משקיעים את כל הזמן, הכסף והאנרגיה האלו בצרכים שכבר קיימים במקום באלה שהם החליטו ליצור יש מאין, העולם הזה בוודאי היה פחות בלתי צודק ובלתי לא הוגן ממה שהוא עכשיו.
זו הסיבה שההחלטה להשקיע כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה אנרגיה ומשאבים באדם אחד בלבד, ובמיוחד באדם שלא נזקק לשום תשומת לב לפני שנברא, בעוד שיש כל כך הרבה יצורים חיים אחרים שכבר קיימים וזקוקים לעזרה בדחיפות רבה, היא כל כך פסולה מוסרית.
ג’יי אומר לטובי שילדו זקוק לו, אבל לפני שהוא נוצר, הילד שלו לא היה צריך אותו, או שום דבר אחר לצורך העניין. החלטתו של ג’יי ליצור ילד היא שיוצרת את הצורך של הילד בו. אף אחת לא צריכה שום דבר לפני שהוא נוצרה.
מצד שני, אנשים קיימים אכן זקוקים לדברים, למשל, הם זקוקים לאנשים שיילחמו נגד עוול ואי-שוויון. שוב, יעילות האקטיביזם הספציפי שלהם עשויה להיות מוטלת בספק, אבל ברור ששני פעילים צעירים, אינטליגנטים, נועזים ובעלי תושיה כמו ג’יי וטובי, יכולים להיות נכס לכל מטרה חשובה. במקום זה, אחד מהם מחליט ליצור צרכים חדשים יש מאין, ולהקדיש את עצמו לניסיון למלא צרכים אלה שהוא עצמו יצר.
כל אקטיביסט יודע עד כמה נואשים הם אקטיביסטים לכל עזרה, וכמה חשובה כל אקטיביסטית, ולכן החלטה להסיט את הזמן, האנרגיה והמשאבים של מישהו באופן כה דרמטי אל מישהו שזקוק להם רק משום שהוא יצר את אותו מישהו, למרות שהמישהו הזה לא היה זקוק לדבר לפני שהחליטו ליצור אותו, היא הוספת בעיות לעולם שכבר מלא בעיות. זוהי החלטה ליצור עוד מישהו שיפגע באחרים רק מעצם קיומו, ושיסיט את זמנם ומשאביהם של הוריו האקטיביסטים מבעיות שהיו קיימות לפני ובלי קשר ליצירתו.
רבייה היא , בין השאר, הסטת אנרגיה, זמן ומשאבים מאלה שכבר קיימים ונזקקים, אל אלו שלא היו זקוקים לכלום לפני שנכפה עליהם להתקיים, ושלא ישלל מהן דבר, והן לא יפגעו משום דבר אם לעולם לא יווצרו. מדוע ליצור מרכז נוסף של צורך ותסכול כשכבר יש מיליארדים כאלה שם בחוץ, חלקם נואשים לכל עזרה אפשרית?